לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים | עלון בית דוד

למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה, חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות. (רש"י)
 
מפרשי התורה התקשו מאד בדברי רש"י אלה; הלא ידע אהרן, שהוא ובניו יקריבו את הקרבנות מדי יום על המזבח, אלא שמכל מקום הצטער אהרן, מפני שזכות מיוחדת יש למי שזוכה לעשות את ההתחלה, את חנוכת המזבח, ובזה נתקנא - ואם כן במה ניחמו הקב"ה? הלא הדלקת הנרות שבכל יום גם היא אינה "חינוך" אלא עבודה כשאר העבודות?
 
אך יתכן, שבאמת היתה בחינה של "חינוך" בעבודת המנורה; לא חינוך חד-פעמי, אלא חינוך המתחדש בכל יום ויום.
 
נקדים בשאלה הנוגעת למבנה המנורה: האם הנרות שבמנורה, דהיינו החלק שבו נמצא השמן והפתילה, היו קבועים ומחוברים אליה, "מקשה אחת" כמו כל המנורה, או שמא לא התייחס הציווי של "מקשה" אלא לעיקר המנורה, אבל הנרות היו נפרדים ממנה ומונחים עליה ללא חיבור של קבע, שהרי היה צורך להוריד אותם כדי לעשות בהם "הטבה", דהיינו לנקות אותם משיירי השמן והפתילה .
 
מפשטות הפסוקים נראה, שהנרות לא היו קבועים במנורה. בפרשת תרומה נצטוה משה על עשיית המנורה, על כל פרטיה. מכל מקום לא הוזכר שם לאיזה כיוון חייבים הנרות לפנות; רק כאן, בפרשת בהעלותך, אחרי שכבר עמד המשכן על תילו והמנורה היתה עשויה, בא הציווי "אל מול פני המנורה [הנר המערבי] יאירו שבעת הנרות". הרי משמע, שגם אחרי גמר עשיית המנורה עדיין היה ניתן לשנות את כיוון הנרות לכיוון הרצוי, דבר שלא יתכן אלא בנרות ניידים.
 
וראיה נוספת: בפרשת במדבר נאמר בפסוק "ולקחו בגד תכלת, וכסו את מנרת המאור ואת נרתיה", הרי מבואר שאין הנרות נכללים במילה "מנרה", ויש צורך לפרט אותם בנפרד. וכך מצינו בדברי הימים (ד,ב ) "ואת המנרות ואת נרתיהם" [ובאמת כתב רש"י שם בפירוש, שמפסוק זה ראיה שהנרות לא היו מחוברים במנורה ].
 
ואם כך מובן, שדוקא בעבודת הטבת הנרות קיבל אהרן פיצוי הולם למה שהחסיר בחנוכת המזבח. 
 
כיון שהיה צורך לפרק את המנורה כדי להיטיב את הנרות, היתה כאן בחינה של "חנוך המנורה" בכל פעם שהרכיבו אותה מחדש. ולכן היתה "שלו גדולה משלהם"; לא זו בלבד, שגם הוא זכה לחנוך את המנורה כפי שהם חנכו את המזבח, אלא יותר מזה: הם חנכו פעם אחת, ואילו הוא - חנך את המנורה בכל יום ויום מחדש!
 
ידוע, שהמזבח שייך לחלק ה"עבודה", והמנורה שייכת לעמוד ה"תורה". בדברים אלה מתבטאת מעלת התורה על פני העבודה. על דברי תורה נאמר "שיהיו בכל יום בעיניך כחדשים". איך זה פתגם בעלמא. מי שעמל בתורה, חייב לקנות את התורה בכל יום מחדש, אסור לו לחזור על מה שלמד בפעם הקודמת כאילו הכל מובן, הכל נתון. בכל פעם הוא חייב להתחיל כאילו מבראשית. בכל יום הוא חייב לפרק את עצמו ולבנות את עצמו מחדש. ואם עושה , כך הרי "שלו גדולה משלהם", הוא זוכה בכל יום ויום למה שאחרים זוכים רק פעם בחיים!
 
ע"פ אוה"ח הק'
 
 
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן