לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

ידע שור קונהו | הרב עזריאל יונה

ידע שור קונהו: מה הוא טבעם של ישראל?

"ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא יתבונן" [ישעיה א, מתוך ההפטרה].

לכאורה, מעיר הרב אזרחי, מה קל וחומר הוא זה, הלא כל בעל חי נברא עם האינסטינקט שלו.

זהו טבעו של השור שהוא יודע את בעליו. זהו טבעו של החמור שאף אם את בעליו כנראה אינו יודע אבל את אבוס בעליו הוא מכיר.

מה שייכות יש איפוא בין טבעים אלו, לבין תביעה על כך שאין כלל ישראל יודע את אלקיו, או שאינו מתבונן, הכי יש להם לישראל ללמוד זאת מן השור והחמור?

ללמדנו כי כשם שזהו טבעו של השור או החמור לדעת ולהכיר את בעליהם ואבוסם, כך בדיוק היה על ישראל לדעת ולהכיר את בעליהם ואבוסם.

דברים אדונם של ישראל הוא אדון העולם. אבוסם של ישראל היא התורה ומצוותיה, לשמוע בקול ה' לעשות כתורה וכמצוותה.

כל זה מחייב את ישראל מצד האינסטינקט שלהם, מצד עצם טבעם ומהותם.

זהו שבא הנביא בטענה עצומה וחמורה מאד. שכן אילו לא היינו מחריבים וסותרים את עצם מהותנו, אילו לא היינו סוטים ומקלקלים את עצם טבענו, הלא אז היינו בקו הבריאות הרוחנית, השלמה, ולא היה בא עלינו החורבן הגדול הזה.

"הוי גוי חוטא עם כבד עוון" [ישעיה א]. וכל כך למה? משום שקלקלנו את מהותנו וטבענו.

הזהר הוזהר אדם הראשון: "תן דעתך שלא תחריב ותקלקל את עולמי" [קהלת רבה פרשה ז]. בכלל זה העולם המלא שבאדם עצמו.

רק לכשנחזור אל טבענו ומהותנו, לכשנחדש את האינסטינקטים הבריאים שבנו, לא תהא בנו סיבה לחטוא. כי מתוך עצמנו נלמד את רצונו של השם, משום שנכיר היטב את קוננו ואבוס בעלינו.

אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה עד שלא ניתנה [כך כל האבות]. שאלו חז"ל: "אב לא לימדו, רב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה"? [בר"ר פרשה סא], השיבו חז"ל - נעשו שתי כליותיו כשני רבנים שלימדוהו תורה.

המובן הפנימי הוא, שיש בכח כליותיו של אדם להנביעו תורה ויראה, משום שכך נברא האדם, וזהו עצם טבעו ומהותו.

אך גם אלו שלא הגיעו לדרגתו של אברהם אבינו ודאי שגם המה יתבעו על הסטייה מן הדרך ומן התורה. משום שגם מי שאינו אברהם, אבל עצם טבעו ומהותו מושכים אותו אל עבר קונם אדונם, ואל עבר אבוס בעליהם.

נקודה נוספת בהקשר זה:

הנה המחויב מלקות עבר בשאט נפש במזיד על לאו שבתורה, התירוהו עדים הביאוהו לבית דין, ופסקו להלקותו לעיני כל.

את המחויב הזה מלקים ברצועות של חמור, משום שנאמר "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו", לאמור: גם אתה אשר התדרדרת כל כך הגעת לתהום, מרדת בבורא ועברת עבירה אילו, היית לפחות לא גרוע מן החמור גם אז לא היית מגיע לידי כך...

נורא ואיום. דבר אלמנטרי כל כך, הטבוע בכל בעל חי לדעת את אבוס בעליו - אתה לא ידעת. אילו ידעת לא היית מוטל ומולקה כאן בפני כל.

מנפנפים ברצועות זנבו של החמור ללמדך, כי הנך מוטל מולקה ונקלה, רק משום שלא השכלת לא להיות גרוע מן הפחות שבבהמות...

גם החמור מתבייש בך. הנה הרצועות המתנופפות מול עיניך המה אשר אולי יאלפוך דעת. החמור לא היה עובר את העבירה הזאת, אתה כשעברת על הלאו היית גרוע הימנו.

התרומם בן אדם למד מן החמור. גם החמור יודע אבוס בעליו. עמי לא ידע. לא התבונן.

תגובות   

0 #1 חוזר: ידע שור קונהוGuest 2017-07-27 17:31
אהבתי את המאמר וגם את התמונה

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן