לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

המוסיף - גורע | בעז מלט

 לא תוסיפו...ולא תגרעו

בדיבור זה בא משה רבנו וחותם את התורה, לבל תשתנה. אל תוסיפו על מצוותיה ואל תגרעו ממנה. אפילו נביא אין לו רשות לשנות בתורה דבר, רק הותר לו להורות הוראת שעה, שבסיומה כללי התורה יחזרו למסלולם הקבוע.

 

במבט ראשון זה נראה מפחיד, כיצד תורה קבועה תוכל להתמודד עם שינויי החיים, עם התפתחות העולם, עם אתגרים שכלל לא היו ידועים בעת שניתנה. אחת הטענות הכי פופוליסטיות כנגד התורה ונושאיה, היא שהתורה מיושנת. נתבונן למשל, בעקרון אי העבודה בשבת ואיסור עשיית מלאכה. מקובל לחשוב שהיהדות תרמה לעולם ביצירת יום המנוחה השבועי, אין חולק על כך. אבל האם לחיצה על מתג החשמל דומה למורכבות הבערת אש שבימי משה רבנו? וכהנה שאלות נוספות.

 

האם חוקי המשפט אמורים להשתנות עם הזמן? האם המשפט המוסר והצדק הינם ערכים אנושיים או מוחלטים?

 

ובכלל יש להבין, מדוע קובע משה גם לא לגרוע מהתורה. לכאורה זה איסור מיותר, ברור שמי שגרע ממנה לא קיים אותה. בניגוד למוסיף מצווה, היה מקום לחשוב שמכיוון שבפועל אינו מפר אף מצווה מהתורה, לכן ראה משה להזהיר אותו לא להוסיף. לעומת זאת הגורע ודאי שמפר את התורה?

 

למדנו פה לימוד חשוב, כיצד בני אדם מגיעים לגרוע. הדרך עוברת בתוספת. כבר אצל אדם וחוה בגן עדן, העברה מתחילה בתוספת על דבר השם. ה' ציווה שלא לאכול מעץ הדעת והם הוסיפו גם לא לגעת בעץ. כך כל ההיסטוריה הגורעים הגדולים התחילו בהכרזה שהם באו רק להוסיף על התורה ולא לגרוע ממנה.


כך גם עובד איתנו יצרנו הרע. אין הוא בא חזיתית לגרוע כי אז לא נקשיב לו. הוא מנסה להוסיף לנו מצוות, הוא אומר שאת פלוני מצווה לשנוא כי... את חברות הביטוח מצווה לגנוב כי... הכלל הוא שהדרך לויתורים עוברת בהידורים!

 

אמנם יש מקום להידורים אבל אינם באים בשם מצות השם, וגם אז צריך בדיקה אם אנו לא באים לגרוע במקום אחר בגללם.

כשנתבונן בהתחדשות ובתמורות המתרחשות במשך הזמן, העולם לא דומה למה שהיה פעם, ישנה התפתחות אדירה, טכנולוגית ומדעית.


אבל, האם טבע האדם השתנה שינוי מהותי? האם תאוותיו ויצריו שונים מהותית מימים קדמונים?! לעומת זאת הערכים אינם משתנים במשך הזמן, אינם צריכים או אמורים להשתנות. ברור לכל בר דעת שצדק, מוסר, יושר וכהנה אינם תחת הזמן. אמנם בני האדם משנים עם הזמן את השקפתם ואולי אף את ערכיהם, אך לא מפני שינוי שחל בערכים, אלא רק שינוי בחברה ובאדם. קרי בנו, בהבנתנו וברצוננו.

 

אילו הנחיל משה לעמנו אוצר חכמה ומוסר אנושי, אזי צו האוסר תוספת או גרעון היה הרסני, היה משאיר את עמנו מאחור לעומת התפתחות העולם כולו.


אך היה ברור מעל לכל ספק למשה רבנו ולכל ישראל שהתורה אלוקית, ערכיה מוחלטים, ולכן אינה ברת שינוי. על כן היא תוכל ברבות הימים לאחד את כל יושבי תבל לשפה אחת ומוסר אחד, מה ששום תורה אנושית לא מסוגלת לעשות.

 

על כן גם שומה עלינו לשמור בקנאות אותה לבל תקבל איזה שינוי אנושי, אשר יהרוס את דייקנותה המוחלטת.

 

מדהים שריבונו של עולם נתן את הצו האוסר כל שינוי לעם הכי מהפכן בעולם.

 

אבל העם המהפכן הזה, הבין שבאוצר הזה אסור לו לגעת. העם הזה קיבל את הציווי לא להוסיף ולא לגרוע בהבנה שלמה. את יצר המהפכנות יש לכוון לחזיתות אחרות. דווקא שמרנות זו היוותה את מקור ההשראה למהפכות החשובות שעם ישראל פועל בעולם. על זה אנו מתפללים חדש ימינו כקדם, חידושים שתואמים את התורה שקדמה לעולם.

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן