לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

סודו של הקבצן | הרב עזריאל יונה

היה היה קבצן שבאופן מוזר היה מצליח לאסוף סכומי כסף עצומים. איש לא הצליח לדעת כיצד הוא עושה זאת אבל עובדה היא. סכומים עצומים היו עוברים תחת ידו.

 

מידי יום היה יושב על ספסל אחרי הצהריים סופר את הרווח היומי שלו ומכניס את הכסף הרב לכיסו. לקבצן היה סוד כמוס: היה לו חלום להיות עשיר מופלג. מידי יום היה סופר שוב את הכסף ונאנח. למרות השנים שחלפו הוא עדיין לא מצליח להגשים את חלומו.

 

אנשים פנו אל הקבצן והציעו לו: כתוב ספר על הרעיונות שלך, הלא אתה מומחה עולמי באיסוף כספים. אך הקבצן צחק ואמר: אם אכתוב, איך אוכל לאסוף?

 

ואמנם חרוץ היה האיש. ביום שלג אחד קשה במיוחד עת הסתגרו הכל בבתים מתכרבלים ליד התנורים, הופיע הקבצן בבתים ואסף כסף. האנשים פתחו את ליבם ביד רחבה: אם אוסף האיש ממון ביום כל כך קשה כפי הנראה הוא זקוק לכך.

 

רעיונות רבים היו לאיש. באחד הימים הופיע בבית האנשים כשפניו סדוקות ולשונו יבישה וביקש מעט מים. קבצן זקן אחד לימד אותו לפני עשרות שנים שלאחר המתנה הראשונה אנשים ממשיכים לתת. ואמנם לאחר כוס המים הגיע הנדבה ההגונה.

 

עוד כסף ועוד כסף, והאיש לא מגיע לחלומו הגדול. חולפים עשרים שנים, שלושים שנים, וגם חמישים שנים, והקבצן מרגיש שחלומו מתחיל להיעלם.

 

כסף היה לו אבל לא את מה שהוא רצה. מדוע זה חומק ממנו, מדוע הוא לא מצליח להגשים את חלומו הגדול?

והנה הגיע יום מותו של הקבצן. בני העיר חלקו כבוד לקבצן החרוץ והגיעו בהמוניהם ללוותו בדרכו האחרונה.

 

לאחר הלוויה הגיעו יורשיו של האיש לביתו, ופנו באופן טבעי למעיל המרופט אותו לבש במשך חמישים שנים. שם בכיס ידעו נמצא כל הרכוש. הכיס היה בעל מידות גדולות שנתפר במיוחד כדי לאגור סכומי כסף עצומים.

הם הכניסו את היד ופשפשו במשך דקות ארוכות - אך לשוא.

 

בתסכול רב הפכו את הכיס על פניו וגילו חור קטן. ניכר היה שהחור זה קיים שנים רבות.

 

אילו היה מגלה הקבצן את החור הקטן לפני עשר שנים לפני שלש שנים אפילו, ייתכן שחלומו הגדול להיות עשיר היה מתגשם.

 

מוסר ההשכל מהסיפור הוא פשוט. לעיתים אנו אוגרים דברים, צוברים רכוש וסוגי הון שונים. עלינו לזכור ולדעת האם אנו חוסכים ואוספים משהו ממשי בעל ערך או שהכל הולך לאבדון? האם הדבר הזה יועיל לנו בעתיד, האם יש לו ערך רוחני או שמדובר בכניעה לאיזשהוא דחף שמתרוצץ אצלינו כעת?