לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

בדרך לשינוי-כמעט על הדרך | יפה אשקי

שלום לכולם. שמי יפה אשקי. אני נשואה שנתיים לבעלי הנפלא אליה. יש לנו ילד בן שמונה וחצי חודשיים, אליצור, שהוא האור בחיים שלנו.

אליה ישראלי-ירושלמי ואני אנגלייה, עליתי לארץ אחרי שהתחתנו. לאחר החתונה גרנו בשנתיים האחרונות בירושלים בשכונת בית וגן. אין כמו לגור בארץ עם כל הישראלים החמים והמדהימים! מרגישים שכולם משפחה!

 

אבל אנחנו בדרך לצאת לשינוי בחיינו ואני מצפה ובטוחה שיהיו לנו הרבה חוויות מעניינות בתהליך שלנו בעזרת ה'. רציתי לשתף אתכם דרך הבלוג הזה בגלל שאני רוצה שתכירו את סיפור חיינו.

 

בחודשים האחרונים, כל בוקר כשאני פותחת את העניים שלי אני חושבת לעצמי; האם מחר אני אהיה פה בארץ, או במדינה אחרת בסביבה שונה לגמרי? האם אני אמורה לחשוב שהחיים ממשיכים כרגיל שיש שינוי קיצוני מעבר לפינה? אף אחד לא יודע באמת מה יקרה אפילו בעוד שעה אבל בדרך כלל לא חושבים על החיים בצורה כזו קיצונית אז למה אני מוטרדת ממחשבות כאלה? 

 

הכל התחיל לפני חצי שנה. היה לנו חלום- בעלי ואני, לעזור לעם ישראל וגם לעשות משהו מעניין ומרגש בחיים כדי לבנות את עצמנו. חשבנו: אנחנו צעירים עם ילד אחד (מדהים) אז זה הזמן המושלם כדי להגשים את החלום שלנו.

 

דרך המון סיעתא דשמיא (עזרה מאלוקים) מישהו סדר לנו פגישה עם הרב שלמה רענן- הנפלא, מקים ומנהל אירגון איילת השחר ופרויקט חברותא.

 

שמענו שהוא מחפש זוג שיסע לברלין לפתוח בית להמון ישראלים שנמצאים שם, על מנת שיהיה להם את החום והאהבה שיש בארץ.

 

 דיברנו, התרשמנו והתרגשנו. פתאום באמצע הפגישה הוא פנה אלי ואמר: "את יודעת מה, אני אשלח אתכם ללונדון ושם יש גם המווןן ישראלים רוצים להרגיש משהו מהבית הרחוק, וזה יהיה טוב לך בגלל שאת אנגליה אז את גם יכולה להבין את השפה והמנטליות ולעזור ליצר קשר בין הקהילה מקומית והישראלים".

 

אחרי חודשים של הכנה והתרגשות אנחנו כמעט על הדרך!

 

מה זאת אומרת "כמעט"?

החוזה של הדירה שלנו היה עד סוף חודש יוני ולא היה יכולת להאריך אותו. אנחנו רוצים כבר להיות באנגליה אבל הכל מתעכב בגלל בעיות טכניות.

 

הדבר הכי קשה כל התקופה הזאת היתה לא לדעת מי מה מה מו! לא לדעת מתי ואיפה, כן הולכים, לא הולכים... חוסר וודאות.

מישהי אמרה לי אתמול: "לחיות באוויר זה מקום מאוד מעניין!" אז חברה שלי (שנוסעת לברלין לשליחות) ענתה לה : "לבקר אבל לא לחיות."

 

 

 

אליצור: כבר מתגעגע לבמבה

בגלל שחשבתי שאני נוסעת יותר מוקדם אז גמרתי לארוז לפני שבוע, וזה גרם לעוד בעיה- אפילו לא היה לי סיר כדי לבשל משהו!! אז בסוף שאלתי אחת מחמותי.

 

 

בתמונה: אליצור עוזר לארוז

 

אליצור (אילץ!) היה רוב הזמן אצל ביביסיטרים או אצל סבתא או דודות שלו שמשוגעות עליו ורוצות לחטוף אותו! אבא ואמא היו כ"כ עסוקים עם האריזות והארגון .... לא היה לזה סוף.

 לפני שבועיים אליצור התחיל לשבת! ואחרי כמה ימים לזחול ובשבת ראיתי איך שהוא תפס את הסורגים של הלול ופתאום אני רואה אותו עומד!!!! הבייבי שלי מתחיל להיות ילד גדול! הוא לא תינוק ואני מנסה לנצל את הזמן להנות ממנו ולשחק איתו אבל אני כל כך עסוקה... יש לו דבר אחד שכובש אותנו כל פעם מחדש-החיוך השמח והמתוק שלו. כולם אומרים שהחיוך של אילץ יכבוש לנו את כל אנגליה!

 לפעמים בחיים הכןל מגיע בבת אחת. גיסתי ילדה לפני שבועיים והיא עושה קידוש\מסיבה לכבוד התינוקת החדשה בשבת ואני מרגישה שאני חייבת לאזור לה לאפות ולבשל... היא עזרה לי כל כך עם הברית של אליצור... בקיצור, אני עושה כל מיני דברים יפים וגם טעימים בשבילה ובאמצע כל הפגישות שלנו והבלגן... אבל ב"ה לשמחות!

 

אז חברה! חברים -אחים ואחיות שלנו הנמצאים בלונדון- אנחנו מחכים לבוא ולפגוש אתכם ולארח אתכם בקרוב., תהיו בקשר. נשלח לכם כתובת מדויקת כשנדע מה היא...

 

שלכם, יפה.