הלכה אחת
הלומד מחברו פסוק אחד עליו לכבדו, מבקשת המשנה ומביאה לכך טיעון לוגי: ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומידעו,הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דיבור אחד או אפילו אות אחת, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. הטיעון הזה –אין צריך לומר- תמוה ומוזר, דוד אמנם למד מאחיתופל שני דברים והוא קרא לו רבו, ומכאן אכן יש ללמוד שהלומד מחברו שני הלכות צריך לכבדו, אולם מנין לנו שהלומד מחברו הלכה אחת גם כן צריך לכבדו, עד שלדעת התנא הנחה זו היא כמעט טריוויאלית- "על אחת כמה וכמה"?

[עצת] אחיתופל
מיהו אחיתופל? רבים מכם בוודאי מזהים אותו מהביטוי המוכר "עצת אחיתופל -סמל לעצה רעה, כושלת. מהיכן הגיע ביטוי זה? האם יש לו מקור מקראי? כדי לענות על כך עלינו לברר תחילה מי היה אחיתופל? מה היו 'עצותיו'? והיכן הוא ממוקם במפת ההיסטוריה.

אחיתופל הגילוני [=שמוצאו מגילה] שחי בתקופת מלכות דוד המלך היה איש אשכולות. דמות פנומינלית, פלאית כמעט, של גאון צעיר, פנומן הלכה, ומדינאי ואסטרטג מזהיר שרק יצר השררה שלו המיט עליו חורבן.
מעטים האנשים שהספיקו לעשות כל בימי חייהם את מה שהספיק אחיתופל בימיו הקצרים. בראשית שנות השלושים לחייו כבר שימש אחיתופל כנשיא הסנהדרין וכאב בית דין ראשי בעם ישראל [תפקיד כפול המקביל בימינו לנשיא בית המשפט העליון ולרב הראשי לישראל]. בנוסף, הוא היה גם ה'יועץ המלכותי' של דוד ובהמשך, של אבשלום. עצותיו התפרסמו כגאוניות, וכעל אנושיות -מסטיות כמעט, כפי שמתבטא עליו הנביא שמואל:
וַעֲצַת אֲחִיתפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלהִים

מרד אבשלום
באותה תקופה כאמור, מלך על עם ישראל דוד המלך. אחד מבניו – אבשלום בן לאשתו מעכה שהתפרסם לא מכבר כאשר רצח את אחיו אמנון בדבר 'מעשה אמנון ותמר', החל להטות את לב העם וראשיו אליו, ופתח במרד במטרה להדיח את אביו ולהחליפו בשלטון. אבשלום שכפי הנראה ירש חלק מהכישרון של אביו מגייס לצידו את יועץ אביו- אחיתופל ומצליח לגרום לאביו ולתומכיו להימלט מפניו אל המדבר. דוד , ממקום מחבואו שומע על בגידתו של אחיתופל, מזדעזע, ומגיב בתפילה: וְדָוִד הִגִּיד לֵאמר אֲחִיתפֶל בַּקּשְׁרִים עִם-אַבְשָׁלוֹם וַיאמֶר דָּוִד סַכֶּל-נָא אֶת-עֲצַת אֲחִיתפֶל ה'

במקביל הוא שולח מרגל מוכשר -חושי הארכי- שהצליח להסתנן אל בין שורות הבכירים שבמטה אבשלום ובלשון חלקות לרכוש את אמונם. בינתיים משתלט אבשלום על ירושלים והוא ניגש אל הצעד האחרון שלדעתו יביא אותו אל כס המלוכה- הכתרתו על ידי המון העם וחיסול אביו ואנשיו האחרונים. לשם כך הוא פונה אל יועציו ובראשם אל היועץ הראשי:
וַיאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל-אֲחִיתפֶל הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה

אחיתופל, לא מאכזב והוא מציע שתי הצעות. גאוניות ומבחילות בו זמנית. האחת תפגע בכבודו של דוד ותרסק את דמותו המלכותית והשניה תנטרל אותו פיזית:
וַיאמֶר אֲחִיתפֶל אֶל-אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל-פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הבָּיִת וְשָׁמַע כָּל-יִשְׂרָאֵל כִּי-נִבְאַשְׁתָּ אֶת-אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל-אֲשֶׁר אִתָּךְ.

ואבשלום אכן מקבל את עצת אחיתופל הלכה למעשה
וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאהֶל עַל-הַגָּג וַיָּבא אַבְשָׁלוֹם אֶל-פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל.

כעת פונה אחיתופל אל עבר עצה 'פרגמטית' יותר:
ויּאמֶר אֲחִיתפֶל אֶל-אַבְשָׁלוֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי-דָוִד הַלָּיְלָה. וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אתוֹ וְנָס כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ. וְאָשִׁיבָה כָל-הָעָם אֵלֶיךָ כְּשׁוּב הַכּל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּל-הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם. וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלם וּבְעֵינֵי כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

אחיתופל מבקש לפעול במהירות- הלילה, לנצל את עייפותו של דוד, ולהפתיעו עם כח קטן ומובחר. עצת אחיתופל אם כן אינה 'עצה רעה' במובן של עצה לא מוצלחת, כי אם 'עצה להרע' כלומר עצה שעשויה להביא רעה לזולת. בשלב זה מבקש אבשלום לשמוע גם את עצת חושי הארכי [איש דוד].

וַיֹאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר-יָעַץ אֲחִיתפֶל בַּפַּעַם הַזאת. וַיאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אֲנָשָׁיו כִּי גִבּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה כְּדב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת-הָעָם. הִנֵּה עַתָּה הוּא-נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמת וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה וְשָׁמַע הַשּׁמֵעַ וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלם... כִּי יָעַצְתִּי הֵאָסף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל-יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע כַּחוֹל אֲשֶׁר-עַל-הַיָּם לָרב וּפָנֶיךָ הלְכִים בַּקְרָב. וּבָאנוּ אֵלָיו בְּאַחַד הַמְּקוֹמת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם וְנַחְנוּ עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפּל הַטַּל עַל-הָאֲדָמָה וְלא-נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם-אֶחָד... ויאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתפֶל.

חושי ממליץ לוותר על גורם ההפתעה, ולבא על דוד במתינות ובעם רב. עצתו כאמור מתקבל ע"י אבשלום וחברי 'המטכ"ל' שלו ומכאן והילך מתגלגלים הענינים במהירות. חושי שולח בחשאי שליחים [יהונתן ואחימעץ] אל דוד, דוד מקבל את המיקום ואת התוכניות של אבשלום, ובמלחמה שנערכה זמן קצר לאחר מכן ניגף צבאו של אבשלום ואבשלום עצמו מסיים את חייו באופן טראגי.

חושי הארכי שבמלותיו הנבונות שינה את פני ההיסטוריה, היה אולי האיש היחידי במטה אבשלום שידע כי אחיתופל כדרכו יעץ אכן עצה מבריקה. האיש הנוסף שידע זאת היה אחיתופל בעצמו. הוא הבין בחושיו הפוליטיים המחודדים כי אבשלום בסרבו לקבל את עצתו מביא הוא על עצמו את סוף סיכוייו למלוך, את קץ המרד ובעיקר את סופו שלו עצמו -של אחיתופל- כאחד מראשי הקושרים.< אחיתופל פונה אל ביתו ועושה את הדבר האחרון שנותר לו:
וַאֲחִיתפֶל רָאָה כִּי לא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו

מבנה האישיות של אחיתופל
כפי שתואר, עולה מתוך הכתובים דמותו הגאונית האסטרטגית והמדינית של אחיתופל. אולם ממקורות נוספים בספרות חז"ל ומעיון מעמיק בפסוקי הנביא המוזכרים עולה גם דמותו הפנימית והיא בעלת מבנה אישיות מורכבת ונדירה במיוחד.

אחיתופל מסתבר, היה איש תאב שלטון ושררה שמעשיו כלם היו מכוונים למטרה אחת- אחיתופל בעצמו. לשם כך הוא גייס את פקחותו העצומה את הגיונו הקר ואת עצבי הברזל שבהם ניחן. המדרש מספר כי פעם אחת בעת שהיה דוד בונה את יסודותיו של בית המקדש התעוררו מי התהום מעוצמת החפירה ואיימו להציף את העולם. באותה שעה קורא דוד בבקשת עזרה לכל היודע כיצד אפשר להשקיט את מי התהום [-על ידי כתיבת השם המפורש והטלתו לתוך המים], קריאתו של דוד נותרה ללא מענה. דוד פונה שנית ומכריז על בקשתו כשהפעם הוא מצמיד אזהרה לקריאתו: 'כל היודע ואינו אומר יחנק בגרונו'.

הקריאה השניה מעוררת את אחיתופל שניגש לדוד ומוצא פתח וישועה להצלת היקום. מדוע לא הגיב אחיתופל מיד לקול הקריאה הראשונה? אחיתופל משוכנע היה כי גם אם יעלו מי התהום הרי יפגעו הם בדוד בלבד שכן הוא זה שהעלה את 'רוגזם' מכח חפירתו, כיוון שכך יוכל הוא אחיתופל -כאיש החכם והמורם בעם- למלא באופן טבעי את מקומו של המלך שנהרג בנסיבות טראגיות. רק איומו של דוד המלך בפעם השניה שינה את תוכניותיו והוא 'נאלץ' לפנות לדוד עם הפיתרון. גם עצתו לאבשלום כי ישכב עם פילגשי אביו לא היתה חפה משיקולים אישיים.

אחיתופל סבור היה, לדעת חז"ל, כי מעשהו זה של אבשלום לא יעבור בשתיקה וחכמי העם יאלצו להעניש את אבשלום ולדונו למיתה על מעשה מכוער זה על אף נצחונו את דוד אביו. קונסטלציה כזו- מות דוד וסילוקו מהזירה של אבשלום- חשב אחיתופל, תצניח אותו בקלות אל ארמון המלך. גם תוכנית זו נכשלה בעקבות חזרתו של דוד לכס המלוכה.

עצבי ברזל
מה שכל כך מדהים אצל אחיתופל הם קור רוחו ויכולתו לשלב בזמן נתון את כל המרכיבים. עצותיו הם טבעיות הגיוניות וביחד עם זאת גם אכזריות ובעלות כוונות נסתרות. המדרש מעיד כי האדם, בן האנוש, היחידי בעולם ממנו פחד דוד המלך -איש המלחמות- היה אחיתופל. אחיתופל מצידו, נדמה, לא פחד לקחת סיכונים והיה אדם רגוע וקר.

אבחנה זו עולה מעדות הגמרא בברכות: "וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע". אחיתופל מעולם לא היה מוטרד.

חלום, כפי שמוזכר בספרות חז"ל ומאוחר יותר הפך לנחלת הכלל בהשפעתו של הפסיכואנלטיקאי זיגמונד פרויד, הוא המקום בו כל דחפיו פחדיו ומאוויו של האדם מוצאים את ביטויים. מחשבות ודחפים הגורמים חרדה לאדם מודחקים אל החלק ה'לא מודע' שלנו ובעזרת מנגנוני הגנה שונים נשארים שם ואינם צפים אל פני השטח. במקרים מסויימים אפשר לפרוץ את מנגנוני ההגנה הללו ולגלות את מה שנמצא באותו אזור 'לא מודע' של האדם ועל ידי כך לעזור לו. כזו למשל היא ההיפנוזה, כזו למשל היא פליטת הפה, וכזה למשל הוא החלום שם האדם לא מודע לעצמו ולמנגנוני ההגנה שלו וכל מה [או חלק עכ"פ] שמודחק ומוסתר פורץ החוצה.

אחיתופל כפי הנראה, לא היה דאוג מעולם הוא לא חשש מכלום, דחפים וכוונות נסתרות לא מודעות לא היו אצלו מן הסיבה הפשוטה- את מה שהוא רצה הוא אכן ניסה לממש מאחר שכך, המצפון שלו היה נקי לגמרי. סיוטים לא הבהילו אותו ושום שדים שחורים לא באו להטריד אותו. הגיוני לגמרי איפא, מדוע כאשר אחיתופל נוכח שעצתו לא התקבלה והוא מבין שסופו של המרד קרוב, הוא לא מתנהג באימפולסיביות או בפרץ של חרדה פסיכוטית. הוא פונה לעירו, לביתו, הוא מצווה את ביתו ורק אחר כך הוא שם קץ לנפשו והוא בן 33 בלבד.

שתי הלכות
לאחר הקדמה לא קצרה זו נחזור למשנתנו: דוד לא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד מדוע באמת למד דוד מאחיתופל רק שני דברים 'בלבד'? אחיתופל היה הלא ראש הסנהדרין והאיש הכי חכם אולי, בעם ישראל?

לאור תיאור דמותו של אחיתופל נדמה שהתשובה ברורה. דוד זיהה את אופיו של אחיתופל את מבנה האישיות המסוכן והחתרני שלו ומשום כך הוא בחר שלא ללמוד ממנו מאומה. גם את שני הדברים שלמד דוד מאחיתופל מתארים חז"ל כדברים שאותם לימד אחיתופל ולא דוד למד- כלומר אחיתופל יזם את הפניה לדוד ולימד אותו את שני הדברים ולא דוד פנה לאחיתופל בבקשה ללמדו [היה זה כאשר ראה אחיתופל את דוד נכנס לבית המדרש בקומה זקופה, ולמד לבד. אחיתופל ניגש והעיר לדוד כי לבית המדרש צריך להיכנס בקומה נמוכה וללמוד בחבורה. חז"ל מספרים כי לא לחנם נכנס דוד בכוונה לביהמ"ד בקומה זקופה אך אין כאן המקום להרחיב.].

ההיגיון של התנא במשנה ברור כעת : אם דוד שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, כאשר הדגש הוא על ה'בלבד' והגורם לכך כידוע טמון באישיותו של המלמד ובכל אופן קראו רבו ומורו וכו', וודאי שהלמד מחברו שאישיותו חיובית וחפץ אתה ללמוד הימנו צריך אתה לכבדו ולהוקירו.


מקורות:
שמואל ב טז-כ והלאה.
שמואל ב יז
ילקוט שמעוני
תרגום לתהלים מזמור קמ-י
מדרש שוח"ט תהלים שם
ברכות נה,ב, וביאור הגר"א שם להגדות
סוכה נג,א
שבת נו,א
סנהדרין סט,ב קו,ב
מסכת כלה
אישיות תיאוריה ומחקר. או"פ