לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

פורים, מאז ועד היום | מאמר אורח

היוצא לרחובה של עיר בימי הפורים יבחין בזאת מיד. הכל אומר שמחה. ילדים מחופשים. המבוגרים יותר, ידיהם עמוסות בסלסלאות עמוסות כל טוב. והאווירה הכללית של עליצות ומיוחדות.

כאשר כתבו מרדכי ואסתר אל בני עמם קורות אותו מהלך - מהפך שבו עמדו במשך כחודש מתכניתו האכזרית של המן "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן ביום אחד", והנה התהפכו היוצרות, והשר הבכיר אשר הכל מצווים לכרוע לפניו ברך, מוצא להורג, וכל בניו נתלים אף הם. והיהודים שעמדו לפני גזירה קשה ללא סיכוי כלשהו "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ואשר נחתם בטבעת המלך אין להשיב", הוי אומר, שהחוקים היו כל כך מוחלטים, עד שהיה ברור כי גם כאשר היוזם הראשי – המן, נתלה בציווי המלך, עדיין הגזירה בתוקף, ועל ראשם של היהודים מרחפת סכנה. רק הפתרון המבריק של מרדכי שהשאיר את הצו הראשון בתוקף, אך נתן ליהודים רשות ואפשרות להתגונן "לשלוח יד במבקשי רעתם". ומכאן התגלגלו הדברים, וידם של היהודים גברה, וכך ניצלו מהשמדה כללית בכל מדינותיו של המלך. ועל כן "זכרם (של הימים והניסים) לא יסוף מזרעם".

 


מופלא לראות עד כמה היטיבו חכמים ראות, וכמה הרחיק מבטם, כאשר הדגש מושם של החסד והצדקה – בפורים כל הפושט יד נותנין לו, כלומר, אין בדיקה מדוקדקת האם אכן צרכיו אמיתיים ובקשתו של העני מוצדקת, אלא עצם העובדה שהוא אינו מתבייש בכך, כבר מלמדת כי הוא זקוק, ואין בודקים בציציותיו האם אינו מגזים ומנפח את בקשתו (דבר שבדרך כלל נעשה – בדיקת יושרו ואמינותו של מבקש הצדקה), אלא ברוחב לב וביד פתוחה נענים למשאלתו-בקשתו. כשם שהקב"ה לא דקדק עמנו, ולמרות שהיו כאלה שלא היו ראויים לנס מפאת מצבם הרוחני, הרי שהקב"ה לא נהג במידת הדין עמנו, אף אנו ננהג בלב פתוח וביד נדיבה.

אבל הדגש הוא על הצורה והתבנית בה שיקפו את המאורעות. מתחילה התענית והצער של לפני, ואח"כ קריאת המגילה. הזכירה המתמדת וההענות להוראה כי ביום זה יש לתת מתנות לאביונים, יוצרת אווירה מיוחדת של קירבה פיוס ואחדות בין הכל, והשמחה וטוב הלב מקרבים זה לזה אפילו זרים ורחוקים.

חגים ומועדים רבים בעולם בכל עם ולשון, אך שילוב של שמחה והשגה רוחנית, כאשר המשתה והשמחה הם כ"פלטפורמה" עליה יכונו הדברים, הם הם המאפיינים האמיתיים של עם ה' שמח באלוקיו ובהשגחתו, זוכר לאורך אלפי השנים כי רק הריחוק שלו מהקב"ה, ההנאה מסעודת הלך, גלגלו את הדברים עד אשר יצאו מאפילה לאורה.

גם בימים אלו, בהם נשמעים איומים קשים מצד כל שונאינו, עלינו לדעת כי שומר ישראל לא ינום ולא ישן, ותקוות מרדכי ואסתר קיימת בכל דור ודור לצאת מאפילה לאור גדול.

 

Image

תגובות   

0 #1 מסר לאומי של המגילהיוסף בן יעקב 2009-03-09 15:42
המסר החשוב שמדגישה המגילה שדי לנו היהודים לשלם את מחיר החיים שלנו בגלות ( בכדי להציל את חיי היהודים נאלצה הדסה להתחתן עם אחשוורוש על כל הכרוך בכך ) עצמאות אמיתית של עמנו בארצו זה הלקח שלמדתי מהמגילה .ואלה שלא למדו את הלקח קבורים במליונים בכל רחבי העולם , ואלה שלא למדו לקח זה וחיים עדיין בגלות שיעלו לארץ ישראל לפני שהגלות תחסל גם אותם .
0 #2 ליוסףיצחק 2009-03-09 19:36
הדסה - אסתר נאלצה להתחתן עם אחשוורוש מספר שנים לפני גזירת המן. כאשר נגזרה הגזירה היא ניצלה את מעמדה בכדי לבטל את הגזירה.
הלקח שלך מעניין, בעיקר מפני שמגילת אסתר מתרחשת תוך כדי שיבת ציון שהחלה בשנת 538 לפני הספירה. המגילה מתרחשת בשנת 483. בכל זאת אין אזכור במגילה לעניין זה, גם לא נראה שנס פורים היה טריגר לעליה ארצה.
לפני שאנחנו קוראים ליהודים אשר בגלות לבוא \"לפני שהגלות תחסל אותם\" כדאי שנהיה סגורים לפחות על האיום האיראני.
פורים שמח :-)
0 #3 ליצחק ועודשמעון 2009-03-11 13:20
האיום האירני הוא על כל העולם ולכן אף יהודי אינו בטוח יותר בגלות מאשר כאן בישראל, בבית שלנו.

מעבר לכך, אולי ישנה סיבה לכך שעוד אין לנו שקט מאויבינו מסביב, הרי כתוב בתורה שכשיניח לנו הקב"ה מאויבינו מסביב, אנו מצויים להשמיד את עמלק, האם אנו כעם בדרגה מספיק גבוהה להשמיד את עמלק? האם אנו מוכנים לגאולה?

בספר יהושוע כתוב שמכיוון שעם ישראל לא קיים את הציווי של להרוג את כל עמי כנען הקב"ה השאיר אותם ע"מ להיות חרב על צווארם בזמנים בהם עם ישראל לא נאמן לה'. אולי לכן עדיין יש לנו כיום עמים מחרחרי ריב בינינו אשר מלחמתם בנו תלויה אך ורק בחוזק העורף, במילים אחרות בשינאת החינם הקיימת בעם. לו היתה אהבת חינם בין איש לרעהו, לא היה לאויבינו סיכוי. הניצחון שלהם עלינו הוא אך ורק בשינאת החינם שיש בנו (תקשיב טוב לדברי נסראללה, עורף חלש = שנאת חינם = רחוקים מהקב"ה).

הפתרון היחיד הוא תיקון החטא הקדמון של שנאת החינם השוררת בעם ישראל המתבטאת בהתעמרות בחלשים בעם (עולים חדשים, הומלסים, זקנים, עובדים וכו'), ניכור בין חלקי העם השונים (דתיים-חילונים, ימין-שמאל, חרדים-כיפה סריגה, חרדים-חרדים, אשכנזים-ספרדים) ועוד.

אולי את משלוח המנות ניתן לשם שינוי דווקא לאותם אנשים עליהם אנחנו כרגע כועסים ושאותם אנחנו לא אוהבים? מה יותר אהבת חינם מזה?

בסופו של דבר נזכור שהכל מעת ה' אך עלינו מוטל לעשות כל שביכולתינו להשפיע על המצב.

פורים שמח 8)

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן