לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

עקרונות של צנזור | הרב שמואל חסידה

כמה בעיות, ואיזה, העסיקו את תושבי ארה"ב בעשר השנים האחרונות? כמה בעיות, ואילו העסיקו את העולם בתקופה זו? התשובה לשאלות אלה, נמצאת ללא ספק, בכרכים המצהיבים של העיתונות. מי שידפדף, יאגור רבבות נושאים ותת נושאים, שעמדו בנושאי התעניינות של העולם.
מתקופה דומה, כעשר שנים בחייה של האימפריה הפרסית הקדומה, אשר השתרעה על מאה ועשרים ושבע מדינות, נותר לנו דוקומנט קצר, שקריאתו נמשכת כעשרים דקות. ועל כן מיותר לציין, שאין סיפור המגילה, בא לתאר את התקופה כולה ואפילו את תמציתה, יש להניח שקרו עוד אי אילו מאורעות בחיי העולם, בתקופה זו. יתר על כן, המגילה עצמה, בפסוק שלפני האחרון, מפנה אותנו אל ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס, שם ימצא ההיסטוריון או הסקרן, את כל מעשה תוקפו וגבורתו של אחשוורוש ואת פרשת גדולת מרדכי.

מה שחסר במגילה מבחינת הכיסוי העיתונאי, עולה עשרת מונים, על הכתוב בה.

המגילה היא איפוא, מסמך מגמתי וסלקטיבי. היא מסננת מתוך מליוני מאורעות, רק את אלה שהתרחשו בתקופה מסוימת (עשר שנים במלכות אחשורוש), ורק את העובדות המשרתות במישרין או בעקיפין את סיפור העלילה.
המפליא הוא, שסיפור העלילה מופיע כשרשרת מקרים בלתי צפויים ללא החוט המקשר, ללא המושך בחוטים. אפילו בסוף העלילה, מתבהר רק שהיה קשר בין "המקרים" אך, איש אינו יודע מי העומד מאחוריהם. דרמה מרתקת ללא הגיבור הראשי.
אתאיסט בן זמננו, בוודאי היה מנסה להפריד בין כל המקרים, ולא להציגם כשרשרת רצופה. במרחק השנים שבין מאורע למאורע, היה מסתייע לפרש כל מקרה, בהתאם לנסיבות הנוכחיות. רק מאמין, יכול היה לגלות את הקשר העובדתי שבין המקרים. ואם כן, נשאלת השאלה, היכן נעלם האלוקים מלשון המגילה? ומדוע לא הוזכר שמו אפילו פעם אחת?
זאת ועוד, בהרבה מפרקי המגילה, יתקל הקורא בעקיפות בלתי מהוקצעות, של המילה "אלוקים" אפילו במקומות שהמילה מתבקשת מאליה (להלן נביא דוגמאות). כאילו היה מדובר (חלילה) באותן הגדות של פסח שהופקו לפנים בקיבוצי השמאל.
ומגילה זו, כה נתקדשה באלפי שנות קיום היהדות, בעיני אלה האמונים על "שיויתי ה' לנגדי תמיד"?
 
*

 

אכן מגילת אסתר משקפת את המציאות ההיסטורית החדשה, אליה נכנס העם היהודי בתקופת אחשורוש. כתולדה של המושג העמוק "גלות", במציאות ההולכת ונמשכת עד ימינו. מאורעות מתחוללים ללא הרף בתבל כולה ובחיי העם היהודי. מאורעות שהם פרטים במסכת החיים של עמנו, שנועדו לדחוף אותנו למסלול הרצוי לאלוקים. כל יום נושא עמו בשורה, בצורת כותרת בעיתון. לכל מאורע עומד הסבר הגיוני. לכל התרחשות, מתלווה כיסוי פרשני, הניתן ע"י מומחים, בכל אחד משטחי החיים.
כל הרוצה יכול למצוא את האלוקים, בכל אחד מעיקולי הדרך, של האומה ושל הפרט. אך כל הרוצה, יכול למצוא שם את מיטב הטיעונים וההוכחות לגישה האתאיסטית, להעדר האלוקים.
על בוא העת החדשה, בישרה התורה מראש, בפסוק הקצר "ואנוכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא" (דברים לא, יח. חז"ל חולין קלט). "הסתר הפנים" משקף את המציאות ההיסטורית של חיי העם היהודי במלכות אחשורוש. מציאות שתימשך עד עת הגאולה השלמה.
אילו הזדמנו אנו, לאותה תקופה, ולאותן מאורעות שקרו בעשר השנים הנזכרות, היינו מוצאים אלף ואחת סיבות לכל אחד מאירועי המגילה. סיבות פוליטיות משכנעות פחות או יותר. אולם, המגילה באה ללמדנו, שגם בעידן של הסתר פנים, של חושך מחשבתי, של טשטוש מושגים, כאשר מסתתר האלוקים מעינינו, קיימת אפשרות, יש דרך לגלותו. וזאת על ידי ליקוט המאורעות וצירופן.
 
*

 

כותב מגילת אסתר שהיא מן האחרונות בכתבי הקודש (אשר נכתבו כולם בהשראה נבואית) לא בא אלא, ללקט את המאורעות ולהציגן כאחת. אין הוא מצביע בכל מאור על האלוקים שמאחוריו.
אין הוא מספר, מדוע לא כרע מרדכי להמן? (כי האלוקים אסר זאת); אין הוא מספר, למה ציוותה אסתר לכנוס את כל היהודים, ומה יעשו בכינוס זה (נאומים נלהבים, או אולי תפילה בציבור); אין הוא מודיע, למה ציוותה אסתר לצום שלושה ימים (האם המן יסרב להשמיד יהודים רזים), ומי יפיק תועלת מדיאטה זו?
אין הוא מדווח, מניין הביטחון של מרדכי, המאיים על אסתר, כי "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו". מי הוא "המקום האחר"? ועוד כהנה וכהנה. הוא מצנזר כל פסוק וביטוי שיכול להיקלט כבעל משמעות דתית. אך, הוא מלקט את כל העובדות התמוהות יחדיו, כשאלה אחת גדולה, שהקורא מתבקש להשיב עליה.
מי שיאסוף את כל התשובות ה"לוגיסטיות" הניתנות על כל שאלה בנפרד, עתיד לגלות את חוסר המוצא והסבך. ובאותה נקודה, מול הקיר האטום של סיפורי הבדים, מתגלה האלוקים בכל כוחו. התשובה הקצרה לכל השאלות בהליכי ההיסטוריה ובקורות היחיד.
האובייקטיביות של כותב המגילה, מרגיזה לפעמים, מוזרה ומקפיצה. אך רק בה טמון הסוד כיצד לגלות את האלוקים שרוחו מנשבת בין כל קפלי המגילה.
קריאת המגילה היא שיר הלה לאלוקים, שאין שמים אותו בפינו, אלא שאנו מגלים בעצמנו.
כאמור, תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור. להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך. 

 

דע את יהדותך, מעריב, 12.3.76

 

צילום: אליהו קובין. מקור: dos.org.il

 

תגובות   

0 #1 Guest 2010-03-01 10:55
אני חושב כאשר אתה עושה עסקים עם גויים
האלוהות לא נמצאת אלא בהסתר הרי אסתר ועם היהודי .נתון לחסדי המלך האחשורוש ע"י כיבכול יכולות שכנוע של אסתר בהיותה מלכתו חביבתו .ולמעשה כל בקשה שלה היתה מתקבלת.האופן אוטומטי ואיזכור אלוקים י"ע
הכותב שהוא מנין הסתם מרדכי.מתקבל בעיני המלך אחשורוש כביגדה. במעשה האצילי שעשה המלך כלפי אסתר והעם היהודי .דבר נוסף מרדכי והמלכה הממשיכו את חייהם ברווחה בחצר המלך וכנאה עוד כל מיני משרות בכירות .שהיו בחלקי הממלכה הפרסית דאז
למעשה העם היהודי שנמצא בגלות ניכר בו ללכת עםולהרגיש בלי.העם יהודי הרי צריך להמשיך את חיו.למרות שמי שעושה טובה היום יכול בקלות להפוך האויב המר שלך.אני חושב שהעם יהודי ןמנהיגם נהגו בסוג של טקטיקה הישרדותי לאורך זמן.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן