לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

נשברו המשקפיים? | דוד הוד

 המן, היה אחד מעשירי עולם

היה לו הכל: כסף, קריירה, כבוד, כולם השתחוו לו. נקודה אחת ביקום הגדול הזה הפריע לו: מרדכי היהודי. המן שמח ומבסוט מהעולם סביבו שמחייך אליו בהערצה גלויה ורווית קינאה, אמנם, מרדכי, הצליח לשבור הכל, את כל הכלים. המן, לא ויתר, את עם ישראל כולו הוא ימחק, כדי שלא יישאר זכר לדבר שהעז להפריע לשלוותו הגמורה. "הפתרון הסופי" של סב סבו של היטלר, יוצא לדרך...
 
המן מייעץ לאחשוורוש ברגע הנכון: הרוג את "ושתי" המלכה שמרדה בציווי המלך. המן, רוצה לראות את ביתו, נשואה לאחשוורוש, ועל ידי כך תקודם התוכנית להבראת היקום העצוב מהאיום הקונקרטי עם הכיפה בראש. צעד אחר צעד עושה המן את ההכנות המחושבות: אין יהיה דבר שיעיב על האושר שלי, חשב המן, ועשה.
 
המן קטן שלי
גם אנחנו, המן יקירנו, סובלים קצת מהתסביכים שלך. אנו מתרעמים על בעיות כאלו ואחרות בחיים שלנו. הבעיות הללו קופצות ומהבהבות לנו באמצע הראש ומפרות את שלוותנו ואת הנחת ממה שאנו כן מצליחים לזהות כטוב עבורנו. בסך הכל, יש לנו משפחה, יש בית, יש עוד דברים... 
 
זה התחיל עם האבא של כולנו, עת היה הוא הבוס היחיד עלי דורות ותקופות. כל העולם היה לפניו ולרשותו - לרשות אדם הראשון. הוא חוטא ועובר על הציווי היחיד שקיבל מבורא עולם – שלא לאכול מעץ הדעת. "'המן' העץ אשר ציויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת"?! שואל אותו אלוקים, מיד לאחר שחטא. דווקא, את הדבר היחיד שאותו מנעתי ממך, רצית? לא מספיק לך שהמלאכים צולים עבורך בשר וסוחטים ענבים, מלאכים מתבלבלים בינך לבין אלוקים בעצמו... 
 
זהו, מעשה האבא, ומה עם הבנים... 
עם ישראל צועד לו גאה, עת יצא הוא ממצרים ברצף ניסים כבירים. בדרכם לארץ המובטחת, הם הולכים במדבר. מהיכן משיגים אוכל במדבר? 
 
אכן, אלוקים עשה להם נס יומי. אוכל מיוחד משמים "המן" שמו, היה יורד באופן יומיומי. באוכל הזה, הם יכלו לטעום כל טעם שרצו. בשלב מסוים, העם מחליט שהאוכל הזה היננו לא טוב - ביחס לאוכל העבדים שהם קיבלו במצרים: "ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל "המן" עינינו..." כשלא מעריכים את מה שיש, אפשר להגיע לעיוורון כל כך קשה, להיגעל מהדבר הכי הכי טעים בעולם ולהתגעגע לקישואים לבצלים ואפילו לחציר, כדבריהם המובאים בחומש. "העם בכה למשפחותם". מסביר מפרש התורה - רש"י: "משפחות משפחות נאספים ובוכים, לפרסם תרעומתן בגלוי"
 
אין "כסאו" של אלוקים שלם, עד שימחה שמו של עמלק – כך מלמדת אותנו תורת ישראל. למה? שואלים חז"ל. 
 
ובכן, הגישה ה"המנית" עמלקית אומרת: תסתכל, על מה שעדיין אין. נכון שיש הכל, חוץ מהחיסרון הזה, אבל, למה יש לי בחיים משהו שאיננו כל כך לרצוני? אני נזכר בזה מידי פעם ונוחל אכזבה. "כל זה איננו שווה לי" אמר אבי השיטה הזו – "המן". 
 
בעצם, למה? למה? הרי כל כך טוב לי! בורא עולם נתן לי אוויר לנשימה (אתמול ראיתי משהו שמוציא "משאף" ותוחב אותו כמעט בקנה הנשימה, כנראה שבאמת, הנשימה זה לא דבר שמובן מאליו) בורא עולם נתן לי משפחה תומכת (יש לי חבר שהוא גלמוד אמיתי, הוריו נפטרו אחד אחרי השני בקטנותו ושארית קרוביו גרים בחו"ל. עד שהכרתי אותו לא ידעתי שיש דבר כזה בכלל וסתם ככה, הכרתי מישהו אחר, שמשפחתו, גורמת לו רק קשיים בחיים) בורא עולם, נתת לי בגדים חדשים לחג (אבל, פצעון צמח לו בפנים... כמה חבל, ההופעה לא מושלמת..) 
 
אויב עולם הבא ("יצר הרע") מבקש, דורש, גם מתחנן: תסתכל על מה שעדיין אין לך, כמה זה תוקע כל כך את ההתקדמות האישית שלך, כמה זה עוצר אותך בחיים שאתה... אומרים חז"ל, אין כיסאו של מלכנו שלם, כשאנו לא מרוצים מהנהגתו איתנו. כביכול, אנו אומרים לו: ההנהגה שלך לוקה בחסר. 
 
המנהיגות האלוקית
צורת מנהיגותו של אלוקים, עימנו, הינה: "מכלכל חיים בחסד" כנאמר ב"תפילת שמונה עשרה". מסביר את המילים הללו הסידור עם הפירוש לתפילה בהוצאת "כוונת הלב": "בחינם, גם אם אין להם זכות". כלומר, אין אלוקינו שופט אותנו בדיוק לפי מעשינו, אלא "לפנים משורת הדין". אומרים חז"ל, אדם המתרעם ומתלונן על הנהגת אלוקים עימו, אזי, מעיינים היטב במעשיו ומנסים לבדוק, האם יש צדק לטרוניות שלו על החיים - לעומת המעשים שלו, ואז, ממעטים לו מהשפע שקיבל עד היום – נותנים לו לפי מה שמגיע לו בדיוק... לעומתו, אדם המקפיד להודות לאלוקים, על כל דבר שיגרתי, בזאת הוא מצהיר כלפי אלוקים, שהוא יודע להעריך את הטובות והמתנות. לאדם כזה נותנים עוד ועוד... 
 
מעבר לכך. אדם, המודה לאלוקים, אפילו על צרותיו שלו (אין קשר בין זה לבין מה שהאדם מחויב, בד בבד להתפלל, שהצרה תסתיים) הרי שהוא מקרב את סיום ה"צרה" מהר מכול דבר אחר. "כמובא ב"תורת אבות" שאם יהודי שמח ומרוצה מהנהגת הבורא עמו וגם כשכואב לו מאוד, יודע, שאם הקב"ה מתנהג עימו כך, הרי זה טוב, והוא שמח בהנהגתו יתברך, אזי, מידה כנגד מידה, גם הקב"ה מקבל אותו איך שהוא מתנהג, ומוחל לו". (נתיבות ש' פורים יא) 
כן, הוא מסביר שם דבר מדהים, שלהיות "מרוצה" מהנהגתו של אלוקינו עימנו, זהו התיקון הגדול ביותר לחטאים הכי הגדולים שזה פועל יותר חזק מלעשות תשובה! (כמובן, שאין בכוונתו שזהו במקום עשיית תשובה ד.ה)
 
איך בדיוק "מודים על הצרות"?
ובכן, חז"ל אומרים, שקצת "ייסורים" בעולם הזה, זוהי "מחיקת ענק" של הרבה ייסורים שהיינו אמורים לחוות אותם במקום הכי לא נעים וסימפטי ביקום, (לאחר הפטירה). כשאלוקים "משלם" בעולם הזה, הוא משלם ב"מושגי העולם הזה" בכסף קטן, אומר הסטייפלר הקדוש (ב"פ ואתחנן). על ידי שהאדם מאמין, שהצרות, אם כבר באו, זהו הדבר הטוב ביותר עבורו, וכרגע, לא יכול להיות יותר טוב מזה, - שהרי, כל סוגי הבנקים, פתוחים אצל הבורא שלנו ואם הבורא, החליט כרגע לעשות דווקא כך, זה בגלל, שזה, ודווקא זה! הינו הכי טוב עבורו כרגע - אזי, קל לפתוח את הפה ופשוט להגיד תודה ענקית מכול הלב, בכנות אמיתית. על הבעיה הבריאותית ועל הבעיה בשלום בית ועל הבעיה הקשה שיש לבת עם המחנכת שלה וגם על התחרות הקשה שנוצרה לי פתאום בעבודה – עם כניסתו של עוד אדם, לתפקיד, המקביל לתפקיד שלי. 
 
אלוקים, מתכנן לנו את החיים, הכי טוב שאפשר, וגם, צרות כאלו ואחרות, שייכות בלעדית לתכנון עם החישוב האלוקי האבסולוטי האופטימאלי, המושלם ביותר. גם כשאנו "צוברים חובות" (קצת עברות, וכאלו...) אלוקים מתנהל בינות לחובותינו בצורה הכי עדינה איתנו. באמת, באמת, אין שום צרות בעולם. אם "יש צרות" זה בגלל שאנו מאזינים מידי פעם לתחנת אויב עולם הבא, המשדרת עשרים וארבע שעות: אם רק היה לך... כמה חבל שאין לי...
 
נלחמים על החיים! 
אסור להפקיר את הזירה! גם אנו צריכים לשדר: תתפלא: טוב לי... כל המושג "רע" זה בגלל שאני "מאוכזב" מאלוקים, שהוא לא ממלא את רצוני... איכות חיים, זהו עניין של משקפיים. אסור להסתובב עם משקפיים שבורות.
 
 

תגובות   

0 #1 חוזר: נשברו המשקפיים?יעל 2016-03-14 20:13
כשכותבים בצורה כזאת מגמדים את הגודל של אבות האומה שלנו וחבל... בדברים גדולים ועמוקים מתרוממים יותר
0 #2 חוזר: נשברו המשקפיים?יעל 2016-03-14 20:16
סליחה התגובה נשלחה בטעות למאמר אחר. מקווה שלא יצאה פגיעה

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן