המילים "חכם לב" חוזרים ונשנים בפסוקים: "וכל אישה חכמת לב בידיה טוו", "מילא אותם חכמת לב", "וכל איש חכם לב", "ויעשו כל חכם לב".
לכאורה מקומה של החוכמה הוא במוח ולא בלב. אם כן מהו הכינוי "חכם לב"?
הביאור הוא שאנשי העולם רגילים לכנות "חכם", את כל מי שיש שכל בקדקודו, ואפי' שלבו לא שלם עמו, כלומר שהתנהגותו ואורחות חייו אינם תואמים ואינם הולמים את חכמתו, אנשי העולם בשטחיותם אינם מתבוננים במעשיו האם הם מעשי חכמה – מפני שהאיש בר דעת ותבונה, אלא רק בידע הצבור במוחו – שהאיש נושא חכמה.
אילו באנו לקבל יעוץ מאדם שחכמתו בנושא כלשהוא, ואולם התנהגותו בפועל שונה והפוכה מהדרך החכמה אותה הוא מטווה לנו בייעוץ, הרי ודאי שלא נקבל את דבריו ועצותיו החכמות!
חמור שנושא על גבו מטען ספרי חכמה, האם תהיה לכך השפעה על חכמתו של החמור?!
שלמה המלך מגדיר "חכם", באמרתו "חכם ירא וסר מדע".
איוב מגדיר "חכמה", באמרתו "הן יראת ה' היא חכמה".
החכמה יסודה ביראה באה מתוך חכמה, וכמאמר "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם – תהילתו עומדת לעד". היראה טמונה בלב שהוא מרגיש ומוציא לפועל את כוח השכל, לכן כרכה התורה את הדברים זה בזה והגדירה את המושג "חכם לב".
אחים יקרים!
שלמה המלך החכם מכל אדם מסכם את מגילת קהלת – מגילת החכמה, במילים "סוף דבר הכול נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". "זה כל האדם" – לפי ש"אדם" (הדרגה העליונה בבריאה) קרוי רק מי שהוא ירא את ה', היראה באה מחכמת המוח היא נמצאת בלב.
נחפשה דרכנו ונחקורה, לא נהיה בבחינת חמור נושא ספרים, נפעיל את חכמת השכל שבמוחנו ונירא את ה' בלבנו.
חוכמה יושב בראש, בלב האהבה ממוקמת. אדם יכול לחוות אותם כניגודים, אך כשאדם מקדיש את חייו שכל מעשיו וגובה דיבורו יבואו דרך בחינת חוכמת המוח וכוח הלב- עומד הוא בדרגה- י'ראה. (_י' ראה.)
רואה את הקדושה בכל.
