שגרירים בשירותו של הבורא מלכויות – המשל והנמשל
על שלשה עמודים השתיתו אנשי כנסת הגדולה את תפלת המוספים בראש השנה: מלכויות, זכרונות ושופרות.
במאמר זה נעסוק בעמוד הראשון והמרכזי מבין שלשת העמודים האלה: מלכויות. את החשיבות היתירה שייחסו חז"ל לחלק זה של תפלת ראש השנה הדגימו לנו רבותינו הקדמונים ביסדם את המנהג לפתוח את תפלת היום בקריאת " המלך !".
גם העובדה, שמלכויות מהוה חלק בלתי נפרד מברכת קדושת היום, להבדיל מזכרונות ושופרות שקובעות ברכה לעצמן, מצביעה על כך שהמלכתו של "הקב ה עומד במרכזה של עבודת היום.
מדוע דוקא בראש השנה, שהוא יום הדין, העמידו את ענין המלכות בראש ? נקדים כאן סיפור קצר, שישמש לנו כמשל .
התזמורת העירונית של בולוניה עמדה הכן כדי להמריא לפרנקפורט, שם היא עמדה להופיע בהופעה חגיגית. ראש העיר לקח את מנהל התזמורת לצד, כדי להסביר לו נקודה חשובה . "אין לנו כל ענין בכך, להעניק לתושבי פרנקפורט ערב מהנה, ובודאי שלא נבזבז סכום כה גדול על מטרה . זו הסיבה לכך שאנו מארגנים מופעים כאלה, היא לפרסם את שמה של עירנו בעולם הרחב. לשכת התיירות, בתי מלון וחברות תעופה מממנים את , הכל כי הם מקווים לקצור את הפירות בבוא העת .
" "מובן, אם כן, שחייבים לדאוג לכך שהאנשים שבאו לשמוע את הקונצרט יהיו מודעים לכך שאתם שלוחים של העיר בולוניה, שאתם מייצגים את תושבי העיר ומהווים כעין "חלון ראווה" של העיר. לשם כך חייב השם "בולוניה" להופיע באותיות בולטות על כל פלקט, על כל כרטיס, על כל תמונה שמתפרסמת, וגם במופע עצמו להיות כל הזמן ברקע." מלבד זה חייבים אתם להזהר שהתנהגותו של כל אחד מכם אכן תהיה הולמת. שיכור אחד יכול להזיק יותר ממה שיועילו מאה תזמורות !
סיפור זה בא ללמדנו, מהו מהות התפקיד שהוטל על כל יהודי באשר הוא על ידי בוראו ויוצרו. תפקידו של היהודי בעולם הזה הוא לקיים את התורה ואת תרי"ג מצוותיה אך ; קיימת מטרה, שלשמה ולמענה הוא נבחר לתפקיד זה. דומה הוא לתזמורת שבסיפור דלעיל; תפקיד קיום המצוות הוטל עלינו כאמצעי למטרה, ומטרה זו היא גילוי כבוד שמים.
רבנו יונה מגדיר זאת במילים קצרות: היצורים כולם נבראו לכבוד השם יתברך, שנאמר: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו" ת ג"שע( ) קמג . יתכן איפוא, שאדם יקיים את כל תרי"ג המצוות על כל פרטיהם ודקדוקיהם, ומכל מקום רחוק הוא מאד מלהשיג את המטרה שלמענה נברא, ולמענה קיים את המצוות.
למה הדבר דומה? למפעל המייצר מוצרים בטיב מעולה, אך אינו מצליח להיות רווחי. הוא מילא את המשימה, אך נכשל בהשגת המטרה . אמת המדה, שבה ניתן לבחון את מדת הצלחתו של יהודי במילוי תפקידו היא: כבוד שמים. השאלה המרכזית הנשאלת ביום הדין היא איפוא: האם, ובאיזו מדה, נתקדש שם שמים על ידי מעשיו, הופעתו והתנהגותו ? מטרתה של תפלת מלכויות היא, להחדיר בנו את ההכרה הזאת. כשאנו מזכירים שוב ושוב בתפלת היום "ותמלוך אתה ה' לבדך ", " מלוך על כל העולם כולו בכבודך א ' ה", " לקי ישראל מלך , " מחדירים אנו ללבנו את ההכרה, שכל תנועה שלנו, כל מחשבה שעולה על דעתנו וכל החלטה שאנו מחליטים, חייבים להיות חדורים בשאיפה זו, שעל ידי גופנו ומעשינו נקרב את העולם ליעד הסופי של מלכות שמים אמיתית.
כשאנו מתייצבים לפני הבורא וממליכים אותו על כל העולם, הרי אנו מחייבים בראש ובראשונה את עצמנו, כעבדים המקורבים אל המלך, לפרסם ולקדש את מלכותו על ידי עבודתנו אנו. כשאנו מזכירים לעצמנו את תפקידנו , זה אנו מעמידים את כל קיום המצוות שלנו, את כל עבודת ' ה שאנו עוסקים בה, באור אחר. כל צעד ושעל שאנו עושים בחיי היום יום, מקבל עתה מימד חדש, ומימד זה מחייב אותנו ומרומם אותנו כאחד .
בראש השנה מתייצבים אנו לפני הבורא עולם, כדי לעמוד לפניו בדין. עמידה בדין זו, אין בה סיכום סופי; רק לאחר פטירתו של האדם ניתן לערוך את חשבון חייו. יש כאן "מאזן ביניים" בלבד . לשם מה נחוץ לערוך את המאזן הזה ? "זה היום תחילת מעשיך -" לא בכדי נקבע ראש השנה ליום . הדין כשם שבראש השנה נברא העולם בששת ימי בראשית, כך יש כאן התחלה חדשה, תחילת סיבוב מחודש, בכל שנה ושנה כ; אילו מתרחשת כאן בריאת העולם בזעיר אנפין . מטבע הדברים, מביא עמו מצב זה את הצורך לבדוק מחדש את כל הברואים, כדי לקבוע את מקומם ואת את תפקידם בסיבוב החדש. מי שבשנה שעברה נתעלה בתורה וביר , ש" יועלה בדרגה, הוא יקבל תפקיד אחראי יותר, וכן להיפך. בהתאם לכך יחולקו גם המשאבים הדרושים לתפקידו של כל אחד .
"מי יחיה ומי ימות? מי יעני ומי יעשר? מי ישלו ומי יתייסר "? יהודי חייב לחיות בהכרה תמידית, שהוא שגריר בשירותו של הקב . ה" תפקידו של שגריר אינו מוגבל לשעות עבודה בלבד; התנהגותו חייבת להיות ללא דופי בכל שעה ובכל מצב. כמו כן חייב השגריר להקפיד על הופעה נאותה והתנהגות מכובדת; גם אם הוא דיפלומט מעולה, נואם בחסד עליון, אם הופעתו מרושלת ומעוררת סלידה, וכל שכן אם סגנון דיבורו גס ודוחה, הוא עשה למדינתו שירות גרוע... לא יעזור שהוא יסביר את ההזנחה ב"עומס עבודה". בצדק יאמרו לו שאין כל ערך לעבודה כזו; עדיף למעט בה ולעסוק בטיפוח של הופעה חיובית. על שגריר כזה ניתן לומר, שההפסד שבו עולה על ההישגים .
יהודי המקיים את מצוות התורה, גם הוא חייב לחיות במחשבה תמידית, שכל כולו עומד בשירותה של מלכות שמים, ועליו להתאים את עצמו לתפקיד זה בכל אשר יפנה ; התנהגותו, מידותיו, סגנון דיבורו והתייחסותו לזולת חייבים להתאים למעמדו הרם. ככל שדרגתו גבוהה יותר, ההקפדה נחוצה וחמורה יותר . טעות היא לחשוב, שהקפדה יתירה על חלק מסוים של המצוות, מהווה עילה להקל בחלקים אחרים של התורה או , שמי שעמל בתורה פטור מלתקן את מדותיו. נהפוך הוא: במדה שאדם מצטיין בשמירת המצוות בשטח מסוים, הרי הוא עולה בדרגה, וזה מחייב אותו יותר להקפיד על "הופעה חיובית" כללית . מי שמחמיר בכל דקדוקי הלכות תפלה, אך מזלזל בדיני שכר שכיר, או בהלכות צניעות, לא זו בלבד שהקפדה זו אינה מחפה על החסר, אלא היא אף מחמירה את התביעה שתובעים ממנו בשמים: כיון שזכית להגיע לדרגה גבוהה בעבודת התפלה, הרי הזלזול בצד השני מהוה חילול שם שמים !
מה אנו מצדנו, עושים בשעה זו, בעת שאנו עומדים בתור כדי לקבל את תפקידנו לקראת השנה החדשה? האם עלינו לשבת בחיבוק ידים ולקבל עלינו את הדין? מי ימליץ טוב בעדנו ? "חז ל ציידו אותנו באמצעים הדרושים, כדי לזכות בדין זה.
כיון שהמטרה המרכזית של תפקיד האדם הוא, כאמור, לפרסם ולהאדיר את מלכותו של הקב"ה בעולם, הרי התנאי החשוב ביותר לזכייה בדין הוא, שנהיה חדורים בהכרה של "מלכותו מלכות כל עולמים , " שהקב"ה לבדו הוא המלך והמושל על כל הבריאה, ושאנו עבדיו ונושאי כליו. כמובן שלא די בהצהרה שמן השפה ולחוץ. החדרת ההכרה הזאת, ללב לעמקי הנפש, היא העבודה המוטלת עלינו ביום זה, והיא העבודה של ברכת מלכויות.
אין ספק בכך, שעבודה זו היא כבירה בהיקף ובעומק על . האדם לבדוק ולבחון את כל היקף פעולותיו, מעשיו ומחשבותיו, לבער מתוכם את הפולחן ל , שלו" אני" ולכוונם על מנת שישמשו את המטרה האמיתית, את מלך מלכי המלכים בלבד. הוא חייב לחדור ללבו, רובד אחר רובד, ולמשמש במחשבות ופניות נסתרות, המתחבאות ומסתתרות בנבכי נפשו, ומכוונות את הלך מחשבותיו ומעשיו ללא ידיעתו . רק פתי יחשוב, שניתן להשלים את העבודה ביום אחד את ;
ההכנה לכך חייב אדם לעשות במשך ימי הרצון, כשקול השופר מבשר לנו על יום הדין הקרב ובא. מי שיקדיש בכל יום כמה דקות בלבד להתבוננות בתפקידו בעולם, לא יקשה עליו להכריז ביום זה: ' ה" אלהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה ". "ע( פ שפתי חיים )