יכולת הכפירה | יעקב קב
אז אחרי שהזכרנו את תפקיד האדם - לגלות את עוצמתו וייחודו של הבורא, התחלנו לתאר את המציאות המוכרחת מכך. הלוא היא יכולת הכפירה. ובמלים אחרות כדי שנוכל לבחור חייבת להיות אלטרנטיבה שהיא הגיונית ולו למראית עין.
ניתן כמה דוגמאות שהיוו לאורך ההיסטוריה את ה"דלק" לחוסר האחדות וכתוצאה מכך לפריקת עול והעדפת האגואיסטיות על פני הערכים האמיתיים.
הדוגמא הקלאסית של העבודה הזרה האמורה בתורה נבעה בין השאר מהעובדה שבני אדם לא הצליחו להבין כיצד זה שאלוקים משגיח על מעשי האדם הקטנים כביכול, לרוב גודלו ?!
ועל כן טענו שהקב"ה מסר העולם לניהולם של פקידים נמוכים יותר בדמות מזלות וכוכבים ולכן ראוי לרַצות אותם (להקריב קרבנות) על מנת שבתמורה יספקו את השפע החומרי. (מכאן נקרא שמם עכו"ם - עובדי כוכבים ומזלות) אולם, מעבר לזה אין מקום לכך שתפקיד האדם בעולם כרוך בקוד מוסרי.
נעצור לרגע ונבהיר שבוודאי טעות לחשוב שהקב"ה גדול ולכן "קטן עליו" להתעסק במעשי האדם. שהרי גדלותו היא אינסופית, ואם כן אין שום דבר שנוכל לומר שהוא מספיק גדול כדי שהקב"ה יעסוק בו. דרך אחרת להסתכל על זה - מה שאנחנו מקטלגים לדברים גדולים ודברים קטנים, זה מחמת המוגבלות שלנו בני אנוש. לו היתה לנו יכולת לעסוק בקטנים מבלי לגרוע מהגדולים - לא היתה קיימת היררכיה כזאת.
נחזור לענייננו. התוצאה המעשית היתה שהם הורידו מעליהם כל עול מוסרי, ובכך הימרו את פי ה'. ולכן חז"ל גינו אותם מאד.
דוגמא נוספת של עבודה זרה היא העבודה הזרה הפרסית שבה נילאו עובדיה להבין את מכלול המאורעות הטובים והרעים ממקור אחד ולכן הגיעו למסקנה שישנם שני כוחות אחראים בעולם. אחד שממנו נובע הטוב, ואחד שממנו נובע הרע.
דוגמא נוספת, הרלוונטית במיוחד ל"עידן החדש": חוקי הטבע מנהלים את העולם, בין אם הם זקוקים ליישות מנווטת ובין שאינם דורשים יישות מנווטת. (שורש התפיסה הזאת היא בפילוסופיה האריסטטלית, וכן בתפיסות אחרות שגורסות אלוקים לא פרסונלי, או בתיאוריות המטריאליסטיות, כמו הדרוויניזם, שלא נותנות מקום ליישות אינטליגנטית בעלת מודעות כלשהי.)
המשותף בין כל התפיסות הנ"ל, הוא, שרק ההשתדלות הטבעית או "מזל מוצלח" מועילים בעולמנו, כמאמר הכתוב: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה."
אם כן איפוא, יכולת הכפירה הינה דלק עבור יכולת הבחירה. אבל זה חייב להסתיים מתישהו, בכדי שתושג המטרה - גילוי האלוקות. ועל כך בפרק הבא
