משל השור הפחדן | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

דבר מה עבר בין השור לאריה. המקקים ושאר החיות הציניקניות שהיו יושבי קרנות אמרו שחלף ביניהם חתול שחור. מה היה שם בדיוק איש וחיה לא ידעו אך זאת הבינו כולם: האריה כועס על השור ומבקש להמיתו. השור שהשמועה הרעה הגיע לאזניו החל לשוטט ברחובות כשהוא אחוז אימה ורועד מחלחלה. והנה הוא שומע את שאגותיו של האריה מן הסימטא השכנה. אי אפשר היה לטעות בקולות, או ליתר דיוק בצרחות של הליש הזועם: היכן השור, איפה הוא מסתתר. כל עוד רוחו בו נשא השור את רגליו וברח והנה מוצא הוא קרחת יער קטנה בין העצים מקום בו יוכל להסתתר מאימת האריה. נכנס השור פנימה, אך אבוי כבר נמצא שם מישהו – תיש לוחך את העשב בשלווה.

בראות השור את התיש פרץ בצווחת בהלה וביקש לנוס בשנית. 'מה לך' שאל התיש, 'אתה מפחד ממני? הלא גדלנו ביחד באותו עדר, ואני בסך הכל תיש זקן וחלוש'? 'נכון' השיב לו השור, 'אילו הייתי רואה אותך אתמול לא הייתי אפילו טורח להביט לעברך, אך כיום כשאני מבוהל ומפחד מהארי הזועם כל חיה נדמית לי כמו אריה'.

והנמשל

כאשר שבוי אדם בתוך רשת של פחדים כמו גם חרדות ופרנויות, עשוי הוא לחשוב כי הכל רודפים אותו. הוא רואה בכל מעשה פעוט ואובייקטיבי משהו המכוון כנגדו. במקרה של השור, ייתכן שהארה כלל לא רדף אחריו. הקולות האיומים שהוא שמע היו בדמיון שלו בלבד. זו גם הסיבה שהוא ראה בתיש המצומק אריה אימתני. בני אדם, מגלים בכל הערה או משפט שאמר להם הזולת רובד עמוק ובדרך כלל גם פוגעני אליו המעיר כלל לא התכוון. החבר, השכנה, או הגיסה התכוונו באמת לומר משהו תמים, אך באזניו של החרד הפרנואיד זה נשמע תמיד כמו קולות אזהרה המנסים לפגוע בו.