"ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" [בראשית טו].
אליעזר עבד אברהם הינו דמות מרכזית.
לאליעזר כמה תארים - עבד אברהם [שם כד] זקן ביתו [שם] המושל בכל אשר לו [שם].
ולאליעזר גם שם נוסף, 'דמשק אליעזר'. כך קראו לו בפרשתנו. ודמשק על שום מה, על שום מוצאו מדמשק, תרגום אונקלוס שם או על שום הכותו את המלכים עד דמשק.
אך טעם נוסף מביא רש"י בשם חז"ל [יומא כח] לתוספת שם זה: נוטריקון הוא לאמר 'דולה ומשקה מתורתו של רבו'.
השמעתם, אומר הרב אזרחי, 'דמשק' צירוף משתי מילים הוא 'דולה ומשקה'.
מדוע איפוא בחרו את הצירוף משתי מילים אלו דווקא? כלום אי אפשר היה לבחור מילים אחרות, פשוטות יותר, או ציוריות פחות, ולבטא את תכנן על ידי צירוף אחר? [אולי רצו להכליל את הנוטריקון יחד עם שאר הנימוקים].
אך נראה כי דווקא מילים אלו מבטאות יותר מכל את אופיו של אליעזר.
לא קשה לתאר את מידת התורה, החינוך, המידות וההליכות שהורעפה על אליעזר, על ידי עצם שהותו במחיצתו של אברהם אבינו.
מה עוד כשלא זזה ידו מתוך יד רבו הגדול ושימושה גדול מלימודה. דומה כי אף ללא שום מאמץ מיוחד - נמצא אליעזר מלא וגדוש מכל מדה מתוקנה ושלמה.
אבל אליעזר לא הסתפק בכך.
אליעזר לא נהג ברבו מדת קליטה בלבד, אליעזר נהג באברהם מדת 'שאיבה' אליעזר 'דלה', הכין דלי ענק תלאו על חבל ארוך וחזק שלשל את הדלי לתוך מעמקי לבו ומוחו של רבו הגדול, אימץ שרירים משך בחבל והעלה את הדלי.
אליעזר שאב.
אך משהגיע הדלי אל אליעזר מלא על גדותיו מים חיים לא המתין אליעזר עד לשאיבתם של כל הצבאים, אלא מיד שפך אותו לגרונותיהם.
אליעזר לעצמו דלה דלה, שאב ומצץ.
אליעזר לאחרים מזג, הזרים והשקה.
זהו הפירוש של דולה ומשקה, ואין לך ביטוי הולם יותר לאישיותו של אליעזר מאשר שתי מילים אלו.
שתי המילים צורפו זו לזו למלה אחת אשר מבטאת יותר מכל את אישיותו של אליעזר עבד אברהם - דמשק אליעזר.