ויגש אליו יהודה, ויאמר בי אדני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני (מד, יח)

 

כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו - זה יהודה ויוסף (מדרש )

 

במבט שטחי נראה שיהודה ניגש אל יוסף בהכנעה, כמי שערב אישית לשלומו של בנימין; הוא זה שיצטרך לתת דין וחשבון לאביו, והוא לבדו ישא בתוצאות הכשלון. מדברי המדרש שהוזכר אנו למדים, שחז"ל ראו את מה שאירע כאן באור אחר. פגישתו של יהודה עם יוסף היתה "פגישה מלכותית". יהודה מייצג את המלוכה בישראל, נועד עם יוסף שאף הוא נקרא מלך. 

 

משמעותה של שיחה זו היתה מעל ומעבר למשא ומתן על גורלו של בנימין. חשיבותה של הפגישה היתה בעצם קיומה. כאן נפגשו יחד שני אנשים שייצגו באישיותם שתי תכונות יסוד. כל אחד השפיע מפנימיותו על רעהו, וכתוצאה מן ההשפעה ההדדית נתמזגו שתי הבחינות והיו לאחד בבנינו של כלל ישראל. 

 

המדרש אומר כאן: "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה, משל לבאר עמוקה מלאה צונן, ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה, בא אחד וקשר נימה בנימה וחבל בחבל ודלה ממנה ושתה, התחילו הכל שותים הימנה; כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר עד שעמד על לבו". יהודה הצליח בשיחה זו להגיע לפנימיותו של יוסף, לתכונות נפשו היסודיות והפנימיות ביותר, והוא דלה מהם, שתה מהם, הושפע מהם והפך אותם לחלק מאישיותו.

 

גם יוסף חדר אל נפשו של יהודה, והושפע על ידו באופן דומה. בזוהר הק, מצאנו את המדרש הנ"ל בהיפוך השמות: "מים עמוקים עצה בלב איש, דא יהודה, ואיש תבונות ידלנה, זה יוסף". אין כל סתירה בין שני המדרשים; ההשפעה היתה הדדית, כל אחד מהם הושפע על ידי חבירו.

 

מה הן תכונות אלה שהתמזגו כאן, וכיצד השפיע הדבר על עתידו של עם ישראל ?

 

הרמב"ם בהלכות מלכים הגדיר את מהותו של מלך בישראל המלים הבאות: "על הסרת לבו הקפידה התורה, שנאמר לא יסור לבבו, שלבו הו א לב כל קהל ישראל". "לב" - זוהי תמצית המלוכה; המלך מייצג את בחינת הלב בגופו של העם. מי, אם כן, הוא בבחינת ה "מח" של כלל ישראל? אלה הם תלמידי החכמים, גדולי התורה ששכלם הוא שכל התורה, שמוחם נזדכך בעמל התורה.

 

המח והלב, שניהם שולטים על האדם, אך שונים הם זה מזה. המח שהוא מושב השכל פועל לפי צו ההגיון. ההגיון עשוי כברזל, רק האמת היא מורת דרכו; שכלו של אדם כשלעצמו אינו מתפעל מלחצים ואילוצים חיצוניים, הוא לא ישנה את דרכו לעולם. לא כן היא תכונת הלב, הלב פועל על פי הרגש, הוא נתון להשפעות מבחוץ, והשפעות אלה גורמים לשינויים תמידיים בלבו של אדם, הן לטוב והן לרע.