במדבר פרק טז':
ל וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה--וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה.
לא וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם.
לב וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ.
לג וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.
שאלה:
מדוע על אבטיח/דלעת/עגבניה וכו', אנו מברכים בורא פרי האדמה?
ומדוע על לחם מברכים המוציא לחם מן הארץ?
התשובה היא שיש הבדל בין אדמה לבין ארץ.
אדמה היא פני כדור הארץ, מטר/שניים/שלושה מפני כדור הארץ
ואילו המילה ארץ מבטאת את הרבדים היותר עמוקים של כדור הארץ, מתחת לאדמה.
כאשר זורעים באדמה גרעין של דלעת, האדמה מצמיחה פרי דלעת.
וכן הלאה.
לעומת זאת, כאשר זורעים באדמה גרעין של חיטה, האדמה מצמיחה גרעין זהה.
לעומת זאת, כאשר אדם אוכל לחם, אפילו מעט, הוא שבע, כיוון שלחיטה יש נימים היונקים מהארץ, החלק היותר עמוק של כדור הארץ.
אולם כידוע "רשעים, אפילו על פתחה של גיהנם אינם שבים", וקורח, מתוך שחס על כבודו, לא רצה להודות בטעותו ולשוב בתשובה, ואז פתחה הארץ את פיה וקורח וכל רכושו ובני ביתו (חוץ מבניו, כאמור) ירדו חיים שאולה.