בפרשתינו מוזכרת מצוות השמיטה. בואו ננסה להציץ לתוך "מדינת ההלכה", האם היא נותנת מענה גם לנושא הכלכלי? טור לא לכלכלנים בלבד...
היה עשיר גדול מאוד, מליארדר, ולו בן יחיד. הבן חלה במחלה נדירה וקשה, והרופאים התייאשו מחייו. לפתע, לאחר חודשים ארוכים שהבן דועך לאיטו, ארע נס! הבן ניצל ונרפא. האב המאושר רצה להודות לקב"ה על הישועה, ונדר נדר. מיום זה ואילך, בכל יום ויום אני תורם 2000 $ לצדקה.
כעת ניצבה בפניו דילמה לא פשוטה: כיצד לחלק את הכסף? האם כל יום ויום לתת את כל הסכום הנכבד (2000$!) לעני אחד, ולהוציא אותו לחודש אחד מהבוץ, או לחפש 2000 עניים, ולתת לכל אחד מהם דולר אחד בכל יום, ולעזור להם בכך לחיות? שאלה קשה...
המליארדר הגיע לרב בשאלה.
הרב המפורסם שאליו הלך הקדים לו שאלה: מהי המטרה של מצות צדקה?
ענה לו העשיר: המטרה של מצוות הצדקה היא לעזור לעניים.
עצור! ענה הרב: הנחה כזאת היא גאוותנית מאוד. אדם שחושב כך מרגיש בעצם שהקב"ה צריך את עזרתו בפרנסת העניים ולכן הוא מצוה עליו לתת צדקה. וכי הקב"ה צריך שנעזור לו לפרנס את העניים? הוא יכול לפרנס אותם ישירות בדיוק כמו שהוא מפרנס את העשירים. הקב"ה יכל לברוא עולם מושלם ולתת לכולנו בשווה!
המטרה האמיתית של מצוות צדקה הסביר הרמב"ם: היא לעזור לעשירים! לחנך אותם לשבור את יצרם הרע ולפתוח את הכיס! כשאדם נותן צדקה הוא קודם כל עוזר לעצמו להיות אדם יותר טוב.
ולכן אומר הרמב"ם לאותו עשיר שרוצה לתת 2000$ לצדקה: תחלק בכל יום ויום את הכסף לכמה שיותר עניים! כי יותר קל להוציא מהכיס כל בוקר 2000$ לצדקה, מאשר לפתוח בכל רגע את הכיס ולתת עוד דולר ועוד אחד, ולהלחם 2000 פעמים ביום עם היצר הרע!!!
יש היום אופנה חדשה, אופנה שצצה בעיקר לפני מערכות בחירות במדינת ישראל, ונשכחת מיד אחרי סגירת הקלפיות. (אומרים שלפני הבחירות כל הקירות מדברים אלינו, ויום לאחריהם אנחנו יכולים לדבר רק עם הקיר...)
רק לפני מספר חודשים כל התקשורת והנהגת המדינה דברו על נושא אחד. "חמלה", "סדר יום חברתי", "רווחה", "עוני", "ילדים רעבים", "עשירון תחתון", ועוד ועוד מילים גבוהות של עשירים שמרגישים שהם צריכים לעזור לעניים ולחמול עליהם...
והאמת שזה לא אנשים רעים. זה הרבה אנשים טובים, אובדי עצות מרגישים שיש פה בעיה אמיתית ולא יודעים מה לעשות.
מצד אחד - אנחנו רוצים מדינה סוציאלית, מתחשבת בנזקקים. אנחנו מרגישים לא נעים מקיטוב כזה של עניים ועשירים.
ומצד שני - הניסיון מראה שבמדינות שהכלכלה שלהם סוציאלית לגמרי דווקא יש הכי הרבה עניים.
והשאלה של כולנו היא מה הפתרון? איך משלבים כלכלה בריאה ותחרותית יחד עם חמלה אמיתית על אלה שלא שפר גורלם.
אני לא כלכלן גדול, ואפילו לא איש פיננסים קטן, אבל כלכלנים גדולים ופרופסורים מצביעים על נושא השמיטה כפתרון חזק ויציב למדיניות כלכלית חברתית ותחרותית.
למעשה, חלקים נרחבים מה"תכנית הכלכלית" לא רלוונטים ולא ניתנים ליישום היום, מאז שבית המקדש נחרב. אנו נסקור אותם גם בקצרה מתוך תקוה שבעזרת השם נזכה לבניין בית המקדש בקרוב.
אבל ישנם מספר עקרונות שאם נשכיל לקיים וללכת לאורם, נצא נשכרים גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית.
במרכז התכנית עומדת מצוות השמיטה. בואו ננסה לתאר לעצמינו כיצד מתנהלים חייו של עם.
מצות שמיטה
פעם בשבע שנים כל הארץ מלאה מודעות המודיעות על שביתה! אין מו"מ, זו שביתה כללית בשדות, אין עבודה חקלאית. אין פועלי ייצור ואין מסחר. מי שרוצה לאכול צריך ללכת בעצמו לשדה ולהביא אוכל. אין חנות אחת המוכרת מזון בכל הארץ! המעסיק, הפועל, מנהל הייצור והשומר בשער, כולם שובתים ממלאכה. כולם צועדים בשדה כבתוך שלהם. וגם בהמותיהם! ולפתע המילים "לה' הארץ ומלואה" מקבלות משמעות אחרת, מוחשית. הכל של הקב"ה. אם אתה פועל ואם אתה בוס, שניכם אוכלים משלו.
ומה מטרת השביתה הגדולה? להטמיע בלב העם שנכון, יש מעמדות. יש עשירון עליון ויש עשירון תחתון. אבל... שניהם צריכים ללכת עכשיו לשדה להביא אוכל. שניהם יאכלו את אותם המוצרים. שניהם שווים אפילו לבהמות. כי שניהם ברואים, יציר כפיו של אלוקים.
ובשנה הבאה כשידפוק עני על בית העשיר, העשיר לא יאטום את ליבו, די יהיה לו רק להזכר כיצד הרגיש בשנה שעברה... הוא ידע בדיוק מה מרגיש העני והכסף קצת פחות יסנוור אותו. הוא יתן לו לפי מידת האמת. (כמו אותו מעשה בעשיר שהביט מבעד לחלון והמראה.)
וכל שש שנים תגיע שמיטה ותזכיר לו זאת.
וכי תאמרו מה נאכל? הן לא נזרע!...
יובל - כולם מתחילים מחדש
עד כאן בעניין ה"חמלה". מיד לאחר זאת התורה מטפלת בבעיה נוספת: ריכוזיות יתר במשק.
לא מזמן שמענו שכלכלת ישראל נשלטת בידי 18 משפחות! מצב זה לא יתכן לפי התורה בגלל מצוות ה"יובל".
כשבני ישראל נכנסו לארץ, הארץ התחלקה בין הנכנסים. מכאן והלאה הנדל"ן עובר בירושה בכל משפחה.
אבל, סביר להניח שלחלק מעם ישראל לא הלך טוב בעסקים. אנשים נקלעו לקשיים, נכנסו לחובות, מכרו קרקעות, מכרו עוד ועוד... ולבניהם לא נשאר כלום. אפילו לא תקוה, כיון שאין להם מאיפה להתחיל.
ולכן התורה נותנת מצוה נוספת: יובל. כל שבע שמיטות (49 שנים) כל קרקעות המדינה חוזרות לבעליהן המקוריים. גם אותו בן שלא ירש כלום ולעוני נולד, יודע שבעוד מספר שנים יגיע ה"יובל", והוא מחכה לו בכליון עיניים כי הוא יודע, לאחר שנת היובל הוא ואדון... מתחילים מאותו מקום! לשניהם יהיה שטח אדמה גדול.
בעצם – אומרת התורה – המירוץ הזה של החיים הוא סיבובי, כל 50 שנה חוזרים לאותה נקודה. מעכשיו אדם יצליח לפי כשרונו ולא רק בגלל שהוא נולד לאבא המתאים. עכשיו בוא נראה מה אתה עושה בקרקע שחזרה אליך. תעבוד – תצליח, תתעצל – איבדת את שלך. לבן שלך תהיה אותה הזדמנות כמו שלך! ואין אפשרות להערים! אין אפשרות לקנות קרקע ליותר מ-50 שנה!
ריבית - העמקת הפערים
כלל נוסף: אין להלוות בריבית! ריבית – אומרת התורה – מעמיקה את "הפער החברתי". וגורמת שדווקא אדם שיש לו יהיה לו יותר, ולעני יהיה פחות. ולכן אין שום אפשרות לריבית!
אבל כאן ראו רבותינו שהכלכלה המודרנית בנויה על אשראי, ואין קיום לכלכלה ללא ריבית וקבעו "היתר עסקא": בכל בנק היום יש היתר עיסקא שמתיר להלוות בריבית על פי התורה. כיצד? זה שיעור בהזדמנות אחרת.
אבל אסור לנו לשכוח, לבן אדם פרטי אסור להלוות בריבית!!! כשאדם מלוה לחבירו הוא מקיים מצוה חשובה מאוד. עד כדי כך שבספרים הקדושים כתוב שהמלוה לעשיר בעת דוחקו ומציל אותו מפשיטת רגל חשוב יותר מהנותן לעני!!!
דין ריבית אסור לנו גם היום, אבל דיני יובל – שיבת כל אדם לאחוזת אבותיו – נוהגת רק בזמן שכל ישראל שרויין על אדמתן, דבר שאנו מתפללים אליו 3 פעמים ביום תקע בשופר גדול לחרותינו ושא נס לקבץ גלויותינו וקבצינו יחד מארבע כנפות הארץ. יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה וכבר השנה נחוג כולנו את ראש השנה ואת יום כיפור מתוך סליחה אמיתית וכפרה בבית המקדש...
עוד ימים טובים מצפים לנו!