ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.
אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי לכם ברכות וקללות אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה, כדי שיטלו שכר.
מנהגו של עולם אומר הרב בלזר בספרו כוכבי אור [הובא ב'לקח טוב], שמשלמים שכר על מעשים טובים ומענישים על מעשים רעים. כך נוהג כל שלטון עם האזרחים הכפופים לממשלתו.
אין זה מצוי שנותנים שכר על זה שנמנע מלעשות רע, וכך אין מענישים על מי שנמנע מלעשות מעשים טובים. כלומר מקובל להעניש רוצחים וגנבים וכדומה, אך אין מקובל לתת שכר למי שאינו רוצח ואינו גונב.
כמו כן מצאנו שהממשלה מעניקה פרס למי שעושה מעשי מופת, אך לא נותנים עונש למי שלא עושה מעשים טובים כגון אלה, או שאינו מצטיין בכך.
אולם כל זה נכון באשר לשכר ועונש הניתנים על ידי בני אדם, אבל בתורה הקדושה אנו מוצאים ברכה וקללה גם על עשיית מצוות ועל הימנעות מעשייתן. כיצד הדבר ייתכן, האם מדובר בחובה, או ברשות? אם זו חובה מדוע מגיע פרס על העשייה, ואם זו רשות מפני מה העונש על מניעה?
אכן ישנם שני סוגים של שכר ועונש. יש שכר ועונש על הניתנים על העבר ויש על העתיד. למשל כאשר אדם מכה גנב שנכנס לרשותו אין הוא עושה זאת כדי לחנכו אלא כדי לנקום בו על שנכנס לרשותו וביקש להזיק לו. גם כאשר אדם נותן שכר על טובה התשלום הוא על העבר, גמול על הטובה שנעשה אתו.
אולם כאשר אב מכה את בנו על סירובו לעשות דבר מה חיובי, המכה אינה כנקמה. היא לא בשביל העבר. היא מכוונת לעתיד, שהבן יעשה טוב בעתיד.
גם כאשר האב מעניק לבניו מתנות אין זה כשכר על עמלם בעבר אלא כדי שבעתיד ימשיכו לעשות מעשים טובים, הוא עושה זאת כדי לעודד אותם.
כאשר השכר או העונש ניתנים בגין העתיד אין בכך כל סתירה. הם אינם ניתנים בגלל הברכה והקללה המובטחת, אלא רק כדי להנחות בדרך הישרה.
בבחינה זו שווים השכר והעונש של האב והרכה והקללה המובטחת על ידי אבינו שבשמים.
אין הברכה והקללה מגיעות מאת ה' כדי לגמול על מעשינו בעבר אלא כדי לחזק את ליבנו לעשות חיל בעתיד.
מן הבחינה הזו מובן מדוע מגיע שכר על הימנעות ממעשים רעים, או עונש מהימנעות ממעשים טובים, שכן השכר והעונש אינם פונקציה של המעשים בעבר.
הם ניתנים כדי לחזק את לבב העם להגיע אל התכלית. הם ניתנים על שם העתיד, ובכך יש לאמץ גם שכר ועונש מן הסוג הזה.