בשמחה ובטוב לבב | אבי קלנר

פרשת כי תבוא: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה"

נתאר לעצמנו אדם עם אישיות בפגישה או עם אדם מפורסם ועל אחת כמה וכמה בפגישה עם שר חשוב, האדם מתמלא אושר ושמחה ורץ לספר לידידיו על הפגישה והנאמר בה ואם ייפגש האדם עם ראש הממשלה הנשיא או המלך יגדל אושרו לאין ערוך.

במידה וידע האדם שהוא נשא חן בעיני המלך וכי דבריו זכו להערכה רבה ואף נכתבו כלשונם בספר הזיכרונות הרי שלא יהיה אדם מאושר ממנו, מרוב שמחה הוא ישכח את הצרות הקטנות ויספר לכל מי שרק מוכן לשמוע וכן יתאר בפרוטרוט בספר הביוגרפיה האישי את הפגישה ודבריו החשובים.

יהודי שנולד לאם יהודיה הרי שהוא יהודי בן מלך דרגתו גבוהה משאר בני האדם ונפלה בחלקו הזכות להיות שייך לעם הנבחר הלומד תורה ומקיים מצוות, אדם יהודי צריך לשמוח בכל רגע מחייו שמחה גדולה ולהיות המאושר באדם, בכל רגע של לימוד תורה תפילה או ברכה, בכל רגע של קיום מצווה הרי שהוא ממלא את רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

בתפילות ראש השנה אנו אומרים "אתה זוכר מעשה עולם וחוקר כל יצורי קדם, לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית כי אין שכחה לפני כסא כבודך. כל מעשינו בספר נכתבים כנאמר "וייכתב ספר זיכרון לפניו" ועוד שפעולות האדם מתפרסמות מידי לילה ע"י מלאך גבריאל שמכריז במרומים בפני אין ספור מלאכים" פלוני קיים מצווה פלונית פלוני למד תורה כך וכך זמן וכו', כשיהודי עומד בתפילה ומתפלל לה' הרי שהוא עומד לפני הקדוש ברוך הוא שמלוא כל הארץ כבודו ומדבר עמו האופן ישיר ובגוף שני, היש שמחה ואושר גדולים מזה?

זאת כוונת התורה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" שראוי לאדם להיות שמח וטוב לב מעבודת ה' בלימוד התורה וקיום המצוות יותר מרוב כל שאר סוגי התענוגות הקיימים בעולם.

בגמרא (תענית כ"ב) מסופר על אליהו הנביא שהראה לרב ברוקא שני אחים שהם בני העולם הבא, הלך רב ברוקא ושאלם מה מעשיכם? אמרו לו 'אנשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי' אנשים שמחים שמשמחים בני אדם עצובים, ומבאר המהרש"א שזהו לחיי עולם הבא לפי שגרמו במעשיהם להסיר צער השכינה וכדברי המשנה (סנהדרין מ"ו) 'בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת? 'קלני מראש קלני מזרועי', וכיון שעל ידי שני האחים אנשים עצובים החלו לשמוח הרי שהשכינה נתמלאת שמחה ולכן זכו לחיי העולם הבא.

הרמב"ם לומד מהפסוק בפרשתנו שהשמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת הקל שציוה בהם עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו שנאמר "תחת אשר לא עבדת וכו'"

והוסיף המגיד משנה על דבריו שעיקר הדבר הוא שאין ראוי לו לאדם לעשות המצוות מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשיתן.

האר"י הקדוש העיד על עצמו שזכה לרוח הקודש משום שהיה שמח בשמחת המצוות יותר משמחת גן עדן. תלמידו רבי חיים ויטאל מוסיף דע כי העושה מצווה אחת אין מספיק לו בזה שעשה אותה, שהרי מצינו בדברי חז"ל שאמרו "כל העושה מצווה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ושנותיו, ועוד ועוד אמרות חז"ל בדבר גודל השכר...

ואמנם רואים הרבה אנשים שמקיימים מצוות רבות ואין מתקיימים בהם דברי חכמינו בעניין גודל שכרם בעולם הזה, ומדוע? הסיבה לכך היא שהשורש שהכול נשען עליו הוא שבעשיית המצווה אל יחשוב עליו כמשא גדול וימהר להסירה מעליו. אלא יחשוב בשכלו שבעשותו את אותה המצווה ירוויח אלף אלפי דינרי זהב ויהיה שמח בעשותו את המצווה בשמחה שאין לה קץ מלב ונפש ובחשק גדול.

אחים יקרים!
כל אדם שנולד לאם יהודיה הרי שבעל כורחו הוא יהודי ולעולם הוא לא יכול לברוח מהמחויבות של יהודי לשמור תורה ומצוות. ישנה אפשרות להתרגז על גורלו ואולי ח"ו לקיים את המצוות מתוך הכרח ראוי להקדיש מעט מחשבה אודות הזכות שנבחר להיות יהודי ולקיים את לימוד התורה קיום המצוות ועבודת ה' בשמחה ומצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, שמחה שמובילה להשראת השכינה ולחיי העולם הבא.