אל תרצה את חברך בשעת כעסו | אליעזר היון

  פרק ד, משנה כג:

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו, ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.

משנה זו אינה עוסקת בפסקי הלכה 'קלאסיים', אלא היא מציעה דרך חיים ונוהל נכון של התנהגות הגונה, אתית, ומתחשבת או בלשונינו 'טקט'. כאשר חברך כועס אל תמהר לרצות אותו, הוא עסוק בכעס, ומשאביו המנטליים מופנים כולם לכעס ולמקורו. הניסיון שלך לרצות לא יועיל ועלול אף להזיק, ולהכעיס אותו יותר. כך גם כאשר אדם עומד מול גופת היקר לו, ואתה מנסה לנחם אותו לשוא, וכך גם כאשר אתה מנסה לחלץ אותו מנדרו שנידר על ידו על פי רוב בשעת לחץ וכעס, וכך כמובן הוראה להשתדל לא להימצא בקרבתו כשהוא נתפס בקלקלתו.
 
כאמור, אלו תקנוני התנהגות נורמטיביים, יהודים, ומתחשבים. התנא מבקש ממך בצורה בגלויה ביותר: היה בן אדם. אל תציק או תנסה לעזור במקום בו אתה לא יכול לסייע. ניסיון כזה לא עוזר והוא בדרך כלל מזיק.
 
אלא שעל אף פשטותו של הטקסט ההתנהגותי הזה, ייתכן כי קיים כאן רובד התנהגותי – פסיכולוגי נוסף.
 
מה אתם - הייתם עושים?
לרינה ויקי נולד בן בשעה טובה לאחר שתי בנות. רינה שמחה מאד. במהלך כל חודשי ההריון היא ציפתה בכל ליבה שיהיה זה בן. גם יקי היה מאושר. אלא שזמן קצר אחרי הלידה, זימן אותם מנהל המחלקה לשיחה ובפנים רציניות הודיע להם כי ילדם סובל כפי הנראה מתסמונת דאון, כלומר הילד יגדל מפגר. מטבע הדברים, תחושתם של השנים היתה קשה מאד. הבשורה נחתה עליהם כרעם ביום בהיר, והם התקשו לעכל אותה. ימים טרופים של התייעצות עם כל בני המשפחה שהזעיקו את מיטב המאבחנים ורופאי הילדים שהכירו לא שינו את רוע הגזירה, והאבחנה נותרה בעינה חד משמעית.
 
בדיוק כמו בשלבים המפורסמים של רוס, עברו השנים את תהליך הכעס, האבל, הקבלה ההשלמה וכן הלאה, כשהם מחליטים לא להסתיר את עובדת היות בנם ילד בעל 'צרכים מיוחדים'. רינה דיברה עם חברותיה באופן גלוי על הפיגור ממנו סובל הילד, וגם יקי היה מספר לשכניו על הסיטואציה המיוחדת אליה נקלעו ומקשיב בענין לעצתם. יקי ורינה היו משוכנעים כי הם נוהגים כשורה, וכי רק שיחה ושמיעת דעות נוספות מאנשים סתם, ובטח מכאלו שחוו את אותה מצוקה, תעזור להם לצלוח את הימים הקשים שנכונו להם בצורה בריאה ונכונה.
 
אלא שגישה זו התגלתה עד מהרה כבעייתית. לא חלף זמן רב ורינה, וגם יקי, מצאו את עצמם ישובים מול אשה קשישה, פסיכולוגית בלתי פורמלית, שטיפלה באין ספור מקרים דומים לשלהם. רינה פתחה ראשונה ופרקה את מה שהעיק עליה. לדבריה, חלק ניכר מחברותיה רימזו לה גלויות כי היא לא עושה די למען בנה. גיסתה למשל אמרה לה שהיא היתה הופכת עולמות ונוסעת גם לרופאים בחו"ל, או לפחות שומעת חוות דעת נוספות ממומחי רפואה כמו הרב פירר והרב פישר.
חברה אחרת הציעה לה לגלוש בפורומים השונים ברשת האינטרנט להורים לילדים במצב דומה. יקי הוסיף ואמר, שגם הוא חש שהוא לא עושה די למען בנו, אם כי ברמה הרוחנית. ידידיו וגם חלק מרבותיו הציעו לו להתחזק במצוות ובמיוחד במצוות השבת שהיא, לדבריהם, סגולה לכל צרה. יקי וגם רינה הדגישו באזני הישישה בעלת העיניים הפקחות, כי הם מציגים בפניה רק את אותם עצות ורעיונות שקיבלו מאנשים קרובים, שדבריהם נבעו מתוך לב אוהב ורצון לסייע, ומכאן מצוקתם הקשה כשהם חשים שהם לא 'מתחברים' לכל העצות ולא עושים די עבור בנם.
 
האשה המבוגרת התבוננה בשנים ואמרה להם כי "היא משוכנעת שכל היועצים דיברו ממקום כן ואמיתי, רק שהעצות שלהם לא היו מופנים אליכם, אלא אל עצמם". היא הסבירה: כאשר אדם נתקל במצוקה, בצרה, באסון כל שהוא, באופן אינטואיטיבי הוא מתבונן קודם כל את עצמו. הוא בוחן היכן הוא נמצא בסיטואציה וכיצד הוא היה פועל. זו נטייה אגוצנטרית, נרקיסיסטית הטבועה באישיותו של כל בן אנוש. כשאנשים משוחחים עם חבריהם או אפילו עם משפחתם הקרובה אודות בעיותיהם הם משמיעים באזניהם דברים, שהם היו רוצים שישמיעו באזניהם שלהם אילו היו הם באותה סיטואציה. הם חשים שבכך הם מסייעים, שהרי עצה זו היתה טובה בשבילם, ובטח שהיא לא פחות טובה עבור זולתם.
 
לצורך הענין. אדם ששומע כי ידידו איבד את כל רכושו, הוא מדמיין את עצמו באותו קונספט ומנסה לנחש מה הוא היה רוצה לשמוע כעצה טובה אילו היה הוא יורד מנכסיו. אם הוא גומר בדעתו כי הוא היה שמח לקבל הצעה שתכוון אותו להתחזקות רוחנית למשל, הוא ממהר להציע את אותה הצעה לידידו.
 
רק שכאן טמונה הטעות. לא כל מה שנכון וצודק אצל האחד, הולם בהכרח גם את האחר. ייתכן שהוא היה זקוק לעצה שונה באופן דיכוטומי לגמרי מאשר זו שלך. והטעות השכיחה הזו, בה טועים כל כך הרבה אנשים, מתרחשת בעיקר כאשר אדם נתקל לראשונה בצרתו של חברו.  המצוקה המתריסה הניצבת בפני המאזין או המתבונן כופה את החבר להמציא פיתרון אינסנט, אינסטינקטיבי המגיע אמנם ממקום פנימי ונכון ביותר של המציע, אך לא בהכרח הולם את החבר. 
 
מזה בדיוק מבקש התנא להיזהר. לא למהר להציע עצות, לנחם, או לפתור בעיות כבר בהיתקלות הראשונה, מיד עם היוודע בשורת האיוב על מות הקרוב, בשעת כעס, קלקלה, או נדר המגיע כהתפרצות של מצוקה. סיוע ועצה הם עזרים מבורכים ואלמנטרים בכל חברה רק שהם צריכים להופיע לאחר שיקול דעת, בחינת ההלימה בין שני האישים או הסיטואציות, ובדיקה מדוקדקת האם תוכן ההצעה אכן מתאים לחבר הסובל. לשם כך, אין יותר נכון מלהמתין מעט, לחשוב ורק אז לבא ולנסות לסייע.  
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן