כולם רוצים הכרה | הרב עזריאל יונה

אבות ו, ו

והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואלו הן... והאמר דבר בשם אומרו. הא למדת, שכל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם, שנאמר [אסתר ב] "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי".

כשאסתר סיפרה למלך, בשם מרדכי כי שני סריסיו, בגתן ותרש זוממים להתנקש בחייו, היא הניחה את הנדבך הראשון בבניין ההצלה של נס פורים. שכן המלך, באותו לילה מפורסם ששנתו נדדה, נזכר במעשיו של מרדכי, גמל לו באמצעות הובלתו על סוס המלך על ידי המן והשאר היסטוריה.

אז למתן קרדיט, ייחוס מלא ורפרנס תקין יש סגולה להבאת גאולה, אך מה לזה ול'קנין תורה'? מדוע התורה תיקנה לבעליה אם רק ישמור על כללי ציטוט הוגנים, מה זה קשור?

כולם רוצים הכרה

בסרט הביוגרפי של טים ברטון 'עיניים גדולות' [2014] מגולל סיפור חייהם המרתק של בני הזוג וולטר ומרגרט קין.

מרגרט היא ציירת מוכשרת [שנהגה לצייר פורטרטים ודמויות עם עיניים גדולות - ומכאן שם הסרט] שלא הצליחה להגיע אל הקהל הרחב כמו גם אל מבקרי האמנות.

וולטר, בעלה השני וצייר מתוסכל, פגש את מרגרט בתערוכת רחוב - בה ניסו שניהם למכור מציוריהם - והשנים נישאו. וולטר היה אמן גרוע אך איש יחסי ציבור פנומינלי. הוא נטל את ציוריה של מרגרט, חתם את שמו עליהם והחל למכור אותם כאילו היה הוא היוצר. במהירות הפך וולטר למטאור בעולם האמנות והציורים נמכרו בסכומים אסטרונומיים.

כשמרגרט מגלה את מעשיו היא נמלאת בתסכול ובמיוחד היא כואבת את שקריו של בעלה לבתה ג'יין כאילו הוא הצייר. בהמשך מגלה שאפילו את הקרדיט לציורים אותם הציג בתערוכת הרחוב – גנב וולטר מצייר אחר. בעימות ביניהם הודה האחרון באשמה והתוודה שתמיד חלם להיות צייר – אך ללא הצלחה.

העלילה מסתבכת כאשר וולטר דורש ממרגרט לצייר משהו לתערוכה עולמית עליה שמע שתתקיים בניו-יורק, אך היא מסרבת. הוא בתגובה מאיים להורגה. לאחר שהיא בורחת עם בתה היא חושפת בתכנית רדיו שהיא הציירת האמיתית ובהמשך אף תובעת את וולטר ואת העיתונאים שפרסמו את גירסתו. במשפט, בו מתעמתים השנים על זהות הצייר האמיתי - זוכה מרגרט ולאחר זכייתה אמרה לעיתונאים שהמתינו לה מחוץ לבית המשפט כי הכסף בו זכתה לא מעניין אותה. היא רק ביקשה את הקרדיט שלה על הציורים.

הסיפור של וולטר ומרגרט מציג באופן מדוייק את ההנעה האדירה שקיימת בבני אדם ליצור משהו ולקבל על כך הכרה. באופן מרתק לא רק מרגרט מבקשת פה הכרה, גם וולטר, האמן המתוסכל זקוק לאותה הכרה אמנותית. כסף הרי לא חסר לו, אבל הוא חש כי ייחוס ציוריה המופלאים של רעייתו אליו ממלא את החלום אותו תמיד שאף לממש.

ככה לא קונים תורה

הנרטיב של הסרט המופלא הזה מופיע באופן מרתק בדבריו של בעל 'המדרש שמואל' על פרקי אבות. הנה ציטוט מדבריו על חשיבות הייחוס המלא:

כי מי שאינו עושה כן רק גונב מאחרים ואומרם על שמו, זה בוודאי שלא יקנה קנין תורה. כאשר לעולם יאמר דבר בשם אומרו, אז יוכרח גם הוא להשתדל לחדש בתורה שום דבר לומר גם כן משם עצמו וזהו סיבה שישתדל להשלים את עצמו ולקנות קנין בתורה.

מה אומר 'מדרש שמואל''? אם תגנוב מאחרים אתה תהיה וולטר ותשיג את ההכרה שלך באמצעות ייחוס החידושים המופלאים של אחרים אליך. אבל אם תהיה וולטר, אתה תישאר וולטר. גרוע מכך, אנחנו נישאר עם וולטר. לא יהיו לנו יוצרים גדולים, אמנים אמיתיים, תלמידי חכמים מובהקים. אנחנו נטבע בתוך הוולטריזם. נוקף בדמויות שיחושו שמימשו את עצמם באמצעות ההכרה שאותה השיגו על ידי גניבה מאדם אחר ולא נתוודע ליוצרים הגדולים שיכלו לקום לנו אילו רק היו נוהגים לומר את הרעיונות בשם אומרם ואז היו מתאמצים ויוצרים את יצירותיהם שלהם.

אולי זו המשמעות של 'הבאת גאולה לעולם' המיוחסת למי ש'אומר דבר בשם אומרו'. אילו היה איינשטיין נוהג לגנוב את רעיונותיו הפיזיקליים מאלו שקדמו לו, אם ד"ר אלכסנדר פלמינג היה עסוק בלייחס לעצמו חידושים בעולם הביולוגיה במקום להתעסק עם האנטיביוטיקה, אילו וילהלם רנטגן לא היה מנסה לגלות את קרני X שנודעו מאוחר יותר בשם 'קרני רנטגן' אלא מעתיק כתבים של פיזיקאים אחרים העולם שלנו היה עדיין, במקום פחות טוב משהוא מצוי בו היום.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן