מאה ברכות – שמירה נפלאה והצלה רבה
המדרש מספר כי בימיו של דוד מלכנו ע"ה פרצה מגיפה קשה בעם ישראל, ר"ל, והיו מתים בכל יום מאה בחורים מישראל. דוד המלך חקר ובירר ברוח קדשו להבין על מה ולמה נענש עם ישראל בעונש כה חמור, והוא גילה שזה לפי שאין הבריות מהללים את השם כראוי על טובותיו העצומות ורבות-המספר שבכל יום עמהם, ולא היו משבחים את השם, על שפע הטוב והחסד הנפלא והאינסופי המושפע עליהם מדי יום ביומו.
משום כך התקין דוד המלך עליו השלום שיברכו את השם הנכבד והנורא בכל-יום מאה פעמים. זוהי תקנת 'מאה ברכות'. כאשר התקבלה התקנה והתפשטה בציבור ועם ישראל החל מברך בכל יום מאה ברכות מיד נעצרה המגפה !
מפרשי הטור מסבירים שכוונתו בהבאת המדרש הזה היתה לזרז אותנו נמרצות לקיים הלכה זו כתיקונה, ולא להסתמך על אמירת אמן, לדוגמא. לכן הוא הביא מעשה נורא זה. וזאת כדי ללמדנו שבכל יום ויום עד ימינו אנו, קיימת ועומדת בעינה סכנת המגפה ההיא שהיתה שוררת בעם לפני שדוד המלך תיקן זאת. רק ע"י קיום 'מאה ברכות' אנו ניצולים ממנה, ולכן יש להזהר מאד בענין הלזה. כי אין שום אפשרות למנוע סכנת מיתתן של מאה אנשים מישראל בכל-יום, ר"ל, אלא ע"י התקנה הזו, לשבח ולהודות להשי"ת מכל הלב בתדירות על חסדיו התמידיים.
מבאר בעל ה'בן-איש-חי' זיע"א, שלא יעלה על הדעת שעד ימיו של דוד המלך לא היו מברכים ברכות. דבר זה לא יתכן כלל. אלא שהיו מברכים איש איש כפי צחות לשונו והרגלו, עשרים, ארבעים או שישים ברכות. וכשבא דוד, התקין לברך מאה ברכות בכל יום ולא לפחות ממספר זה, בכדי לשומרנו מכל רע ולהשפיע רב טוב לבית ישראל.
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...