האלף לך שלמה, ומאתים לנוטרים את פריו ... | לוי מגדיאל

כפי שמנינו במאמר הקודם, בכל יום יש לנו מאה ברכות ויותר, כתקנת חז"ל המוזכרת במסכת מנחות שציטטנו בפעם הקודמת.


אם נוסיף את הברכות המזדמנות כמו ברכות הנהנין, אשר יצר, ברכות הבשמים, ברכות ברקים ורעמים, שהחיינו ועוד, יש לנו ברווח את מנין הברכות המחויב ומעבר לכך, בכל יום, בדרך כלל.


מה בקשר לשבתות וימים טובים, בהם יורד בהרבה מנין הברכות, ובעיקר בגלל שתפילות העמידה לא מכילות כל אחת תשעה-עשר ברכות כבכל יום, אלא שבע ברכות בלבד, והבדל זה יוצר פער גדול בין הברכות הנאמרות בשבת ליעד הנכסף של 'מאה ברכות'?


הבה נחשב את ההפרש שיש בין השבת ליום רגיל במנין הברכות בכל אחת מחלקי עבודת ה' שביממה: ערבית, שחרית, [כולל מוסף], מנחה, והנהגת האדם, ונשוה זאת בטבלה לסכום של ימות החול.


אם כן אנו מגלים שבסופו של חישוב יש לנו מחסור של עשרים ברכות על מנת להשלים בשבת קודש את כל המנין. איך נפתור זאת?


הגמ' במס' מנחות שהזכרנו דנה בכך. והגמרא מספרת שר' חייא היה טורח להשלים את המנין וממלאו במיני בשמים ופרות. בשו"ע (סי' רפ"ד) מבואר שמי שמאזין היטב לברכותיהם של העולים לתורה והמפטיר ומכון את לבו, הרי ברכות אלו עולים לו להשלמת המנין, כדעת כמה וכמה ראשונים. היו כאלה שנקטו שאין זו עיצה טובה לכתחילה, כי אין הדבר ברור שזה יעיל גם לשאר הציבור מלבד העולה עצמו, ולכן כותב המשנה ברורה בסי' מ"ו שלכתחילה יש להשלים את המנין במיני פרות, ולא להסתפק בברכותיהם של העולים לתורה והמפטיר.


ידוע, שהיו צדיקים וגדולי תורה [כמו מרן הגאון מבריסק – הגרי"ז הלוי סולובייצ'יק זצוק"ל, ועוד] שהקפידו שהם עצמם יהיו העולים למפטיר מדי שבת. הסיבה לכך היא שהמפטיר זוכה בשבע ברכות! - לפני ואחרי הקריאה בספר התורה, אחת לפני ההפטרה וארבע לאחריה!

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן