המלך החדש של חלם והמתנה המופלאה | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

המשל הבא עשוי ללמד אותנו משהו על חוסר הטעם שלא לומר הטיפשות שביהירות וברצון להחצין לעיני כל את מעלותינו.

במדינת חלם הומלך מלך חדש – הלא הוא המלך גבריאל. צהלו אנשי חלם ושמחו כי אהבו מאד את גבריאל, וכפי שנהוג בחלם, כל מאורע דורש טקס שלם, וכל טקס דורש אסיפה של הזקנים במשך שבעה ימים ושבעה לילות.

ישבו הזקנים וחשבו: כיצד ניתן לכבד את המלך האהוב ולרומם את גדולתו? קם הזקן שבחבורה, ישיש בן 104 ואמר: נרכוש לגבריאל המלך נעלי זהב 23 קראט טהור כדי שיוכלו אזרחי המדינה להביט בפארו של מלכם האהוב ולהתפעל מיפיו.

ההצעה התקבלה, וצורף הזהב המקומי לא התרשל במלאכתו ועד מהרה הוציא מתחת ידו זוג נעליים, מבהיקים בזהבם, ומפעימים בזהרם אין כמותם ליופי בכל רחבי הארץ.

יום הטקס הגיע והוא כצפוי היה מרשים מאד. הרבה יין ושיכר נלגמו אל קריביהם של החלמאים, ובמרכז האירוע הוגשו למלך הנעליים היפות. שמח המלך במתנה ונעל את הנעליים החדשות וביקש לצאת לטיול בשוק. שמחו הנכבדים עד למאד – הן לזאת הם ציפו, ובהתרגשות רבה ליוו את המלך במדרגות היוצאות מביתו.

אלא שאז אירע משהו בלתי צפוי ומעציב במיוחד. כבר לאחר צעדים אחדים הביטו זקני העם בנעלי המלך וגילו כי ניטנפו בבוץ ובעפר. פסע המלך עוד כמה פסיעות והבוץ והאבק כיסה את פני הנעל לחלוטין עד שלא ניכר בהם כי הן עשויות זהב טהור. בשביל מה רכשנו את הנעליים?

חזרו כולם בבהילות לארמון והתכנסו שוב שבעה ימים ושבעה לילות. רק בלילה השביעי קם זקן מופלג בן 109 והעלה רעיון: ייצרו למלך כיסויים מיוחדים לנעליים, וכדי שידעו המון העם כי למלך נעלי זהב ינקבו באותם כיסויים חורים עגולים גדולים שנצנוץ הזהב יראה מהם היטיב. מצאה העצה חן בעיני המלך והשרים ועד מהרה הותקנו למלך הכיסויים החדשים, והקבוצה יצאה שוב לדרכה בלב נרגש ובציפייה מתוחה.

יצאה הפמליה לדרכה ושוב אירע משהו בלתי צפוי ומעציב במיוחד. כעבור עשרות מטרים בלבד כיסו שוב הבוץ והלכלוך את הנעליים המכוסות, ולמרבה הצער חדרו אף מבעד לחורים העגולים. נעלי הזהב של המלך שוב לא נראו לעין כל, והקבוצה שבה בעצב ובייאוש אל הארמון.

אין צורך לומר כי שבעה ימים לילות נוספים עברו על הזקנים וההצעה החדשה היתה: נעלי הזהב של המלך יכוסו שוב בכיסויים המיוחדים, ואת החורים הגדולים יסתמו בפיסות קש. כך לא תוכל זוהמת הרחוב לחדור אל תוך הנעליים. מיהרה צמרת סנדרלי המלך להתקין את הנעלים החדשות והקבוצה יצאה שוב לדרכה.

יצאה הפמליה לדרכה ושוב אירע משהו בלתי צפוי ומעציב במיוחד. הזהב נשאר נקי אך האזרחים לא יכלו לראות את הנעליים. הכיסויים ופיסות הקש חסמו כל אפשרות צפייה בתשורה המופלאה.

הפעם הודיעו הזקנים כי הם ישבו 30 ימים ו-30 לילות ולא יצאו מהארמון עד שיעלה פתרון מוסכם שגם יבדק בשטח.

ביום ה-27, התעורר קשיש בן 112 שישן רוב הימים בפינת החדר והעלה סוף סוף את הפיפתרון הנכון, החכם, והיעיל ביותר.

כולם הריעו לקשיש ששב לישון, ולמחרת יצא המלך לחוצות העיר כשהוא נועל את נעליו הרגילות ובידיו אוחז הוא את נעלי הזהב. פיתרון כל כך פשוט ונפלא, ומאותה עת לא היה יוצא המלך לרחובה של עיר מבלי שהוא אוחז בחזקה את נעלי הזהב ומנופף בהם כבמניפה.

האדם משוכנע כי אם יציג כלפי חוץ את מעלותיו, את כשרונותיו, ואת עשרו הוא יהפוך להיות מכובד יותר. לאמיתו של דבר, האדם הוא בסך הכל בריה חולפת שהכל עלול להינטל ממנה ברגע אחד. וכבר אמרו חז"ל 'בשעת פטירתו של האדם לא מלווים אותו לא כסף ולא זהב אלא תורה ומעשים טובים', האדם שלא מכיר בכך ומנסה להציג את מעלותיו הוא בסך הכל דומה למלך האוויל שאת הנעליים מזהב שלו החזיק ביד כדי שכולם יוכלו לצפות בהן.