לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

עד כמה פיך וליבך שווים? | הרב עזריאל יונה

כאשר מספידים אדם גדול שנפטר, מדברים הרבה על מידת האמת שלו ומזכירים את אמרת חכמים בשבח האדם ש'פיו וליבו שווים'.

שכן אין לך דבר הבזוי מאדם שהמציג מצג מסויים כלפי חוץ אך בליבו הוא נוהג וחושב אחרת. על החזיר הפסול לאכילה אמרו חכמים כי הוא פושט טלפיו כאומר 'ראו טהור אני' אך למעשה הוא טמא ומשוקץ.

לעיתים נדמה כי מדובר במידה קלה, אך כל אדם שיבחן את עצמו יוכל לגלות כי אין זה כה פשוט. ברבדים מסויימים כולנו מרמים את סביבתינו ומפגינים התנהגות מסויימת שאינה עולה בהכרח עם מה שאנחנו חושבים.

סיפור מעניין שעשוי להמחיש את התופעה הזו [אם כי כמובן בדרגה קיצונית] הוא תיאור הפיגוע שאירע בכיכר וושינגטון.

הפיצוץ שהגיע מכיכר וושינגטון, נשמע היטיב גם ממרחק מאות מטרים. האזרחים הרבים ששהו בקירבת מקום, הבינו מיד כי מדובר בהתקפה טרוריסטית נוספת כנגד העם האמריקני, ורובם נשאו את רגליהם בבהלה והתרחקו מהאזור. אריק לא היה אחד מהם. אריק, סטודנט צעיר, שהחל את התמחותו ברפואה זמן קצר קודם לכן, מיהר עם הישמע הפיצוץ בניגוד לזרם האנשים אל אזור הפיצוץ כדי לראות האם יוכל לסייע במשהו. כשהגיע למקום ראה התקהלות של אנשים קטנה שבמרכזה שכב גבר אמריקני שדימם מכל גופו. אריק ניגש אליו במהירות כשהוא מכריז כי הוא רופא, אך אז הבחין בזווית עינו בגבר נוסף העומד בפינת הרחוב ומביט בעצבנות לכל עבר. חושיו של אריק אמרו לו כי זה הוא המחבל ובראשו חלפה במהירות השאלה האם לרדוף אחריו או לטפל בפצוע. ההתלבטות לא ארכה הרבה זמן והוא רכן לעבר האיש המדמם והחל לנסות לעצור את קילוחי הדם, כשהוא קורא לאנשים מסביבו לרדוף אחרי האיש החשוד מפינת הרחוב. הפצוע באופן מעורר השתאות ביקש מאריק לעזוב אותו ולרדוף אחרי המחבל שהספיק להיעלם אך אריק לא שמע לו והמשיך לטפל בו עד שכעבור דקות, ארוכות מידי, הגיע אמבולנס שהוביל את השנים אל בית החולים. לשמחתם של אנשי ההצלה ושל אריק הגבר המדמם היה הפצוע היחידי בפעולה הרצחנית.

בבית החולים שיבח צוות הטראומה את אריק ואמרו לו כי בטיפולו המיידי הציל למעשה את חייו של האיש ששמו התגלה כ-ג'ון. אריק שמח שהפצוע אציל הרוח שהסכים לוותר על חייו רק כדי שהטרוריסט הנפשע ילכד – ניצל, אך בליבו עדיין פעמה תחושת האכזבה על כך שאיש הטרור הצליח לברוח. אריק, שהרגיש מחוייבות כלפי האיש שהציל, החליט להמשיך ולבקר אותו, וכך מידי שבוע הגיע אל המחלקה בה שהה ועקב אחרי התקדמותו של ג'ון. בכל פעם התפעל מחדש מהאיש שהסכים לוותר על חייו תמורת לכידת המחבל, וגם בביקוריו תינה את צערו בפניו שאותו מחבל אכזר לא נתפס. "צריך להעניש אותם בעונשי מוות", אמר ג'ון, שעדיין לא יכל להתרומם מן המיטה, "האנשים הללו פוגעים באמריקה, והופכים את החיים שלנו לסיוט מתמשך. חבל שלא מתתי כדי שהאיש השפל הזה יתפס".

אריק לא יכל שלא להסכים איתו. האיש היה נראה במצב קשה עד מאד ותחושותיו היו רק הגיוניות. הוא המשיך לבקר אותו, והצטער מאד לשמוע מהרופאים כי ג'ון נפגע קשה בשתי כליותיו וזקוק יהיה להשתלת כליה באופן הדחוף ביותר. כשביקר אותו אריק באותו יום, סיפר לו ג'ון כי שמע את הבשורה מהרופאים וכי הוא מקווה שימצא אדם שכליותיו יתאימו לגופו. אריק ניסה לברר בעדינות האם יש לו אחים או בני משפחה אחרים שיסכימו לבחון את האפשרות לתרום את כליתם עבורו, אך ג'ון סיפר לו כי הוריו נפטרו זה מכבר, וכי יש לו אח תאום אחד בלבד המתגורר באפריקה ולפעמים באירופה וכי הקשר איתו אבד: "הוא כנראה כלל לא יודע שאני פצוע, ובטח שאינו יודע שאני זקוק בדחיפות להשתלת כליה", אמר ג'ון.

אריק ביקש את כתובתו של האח התאום והבטיח כי ינסה לעשות מאמץ כדי להגיע אליו, אך ג'ון הבהיר לו כי מאמציו הינם לשוא: "לא שמעתי ממנו מזה כשנתיים, הוא חי שם במן כת סגורה כזו, ואין לי כל אפשרות להגיע אליו, הניסיון שלך נידון לכישלון". אריק לא אמר נואש, והחליט לנסות ולהגיע לאיש בכל דרך. הוא פנה למספר חברים המומחים בתקשורת המונים, ושיתף אותם בסיפורו הנוגע ללב של הפצוע האציל. הקבוצה החליטה להפיץ את הסיפור ואת הקריאה לאח בכל רשתות התקשורת ועד מהרה הופיעה הבקשה לעזרה בחדשות, ברשתות האלקטרוניות, בהודעות שבמסכי הטלפונים וגם בכתבות עיתונאיות. אריק וחבריו קיוו שה'רעש התקשורתי' הזה יגיע עד לאזניו של האח שיסכים לתרום את כליתו לג'ון השוכב על ערש דווי.

שבוע לאחר השקת הקמפיין התקשורתי הופיע אריק שוב בבית החולים וניגש כהרגלו למיטתו של ג'ון, הפצוע שאימץ. ליד מיטתו של ג'ון עמד אדם, שדמה לו מעט בתווי פניו וג'ון אמר: אריק תכיר, צ'ילד אח שלי התאום. הקמפיין התקשורתי הרחב שהרצת הגיע אליו והוא מיד הגיע כדי לתרום לי את הכליה שלו שמתאימה במאה אחוז לגופי. אינני יודע כיצד להודות לך. אריק היה נטול מילים וגופו חישב לקרוס. אלא שלא היה זה בגלל ההפתעה הנעימה שבאיתור האח האובד אלא בשל העובדה כי הוא קלט שהאיש שעמד לפניו ושהציג את עצמו כאחיו התאום של ג'ון, היה המחבל שאותו קלט בזווית עיניו בורח מזירת האירוע.

אריק נפרד מהשנים בנימוס ופנה במהירות למשטרה הפדרלית האמריקנית. הוא סיפר להם את מה שידע וכבר באותו יום התגלה הסיפור במלואו. גם ג'ון וגם צ'ילד היו אמריקנים מלידה שהשתייכו לקבוצת טירור איסלאמית קיצונית. כמו עוד אמריקנים מרירים הורעלו מהטפות הסוכנים האיסלמים הקיצוניים והחליטו לשתף פעולה ב'השמדתו של המערב החוטא' כלשונם. באותו יום, החליטו השנים להפעיל פצצה רבת עצמה בכיכר וושינגטון ולקפח את חייהם של עשרות אזרחים. למרבה המזל הפצצה התפוצצה קודם הזמן, והאיש היחידי שנפצע היה אחד האחים המחבלים. האח השני הצליח להימלט לפני הגעת כוחות הביטחון וג'ון הפצוע הציג את עצמו כפטריוט אמריקני שכמעט והקריב את חייו למענה של האומה.

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן