יש 'טרנד' בכל תרבות המערב שלנו שמדבר על אהבה גבוהה, אהבה יפה. מה זאת אומרת? כלם מכירים את הסיפור של שיקספיר- רומיאו ויוליה, בו התאהבו שני צעירים ממשפחות יריבות אהבה בלתי אפשרית, הכל ניסו להפריד ביניהם, אך ללא הועיל. עד כי בסוף בצעד של קנוניה משותפת הם התאחדו במותם. אפשר אולי לקרא לסיפור הזה [בקצת גוזמא], 'התנ"ך של סיפורי אהבה המודרניים' ,  שכן רוב סיפורי אהבה המוכרים מבוססים על הרעיון הזה, אהבה בכל מצב, הקרבה למען בן הזוג, ורומנטיקה המתבטאת על ידי קרבנות גדולים , שהשיא שלה הוא כמובן- מוות.

והאמת היא לא כזאת. אהבה היא דבר הרבה יותר פרוזאי יפה ופשוט ואמיתי. הקורבנות הם יותר קטנים אבל הם לא פחות קשים, והם יומיומיים. או בלשון אחר רומיאו נמצא בך ביום יום ויוליה נמצאת במרחק נסיעה לבית שלך.

ועכשיו לשיר:

היום נעשה משהו בלתי נשכח

שישאיר זיכרון של שמחה מבורך

 

ההתחלה כאמור מבטיחה גדולות ונצורות, משהו בלתי נשכח, זכרון מבורך, במה מדובר?

 

היום אשלח יד ללטף את ראשך היום אגרום לך סוף סוף לחייך

היום תשמעי מה שעוד לא שמעת אחדש לך חידוש ואדליק לך מבט

 

זהו. אני אשלח יד לליטוף של חיבה, אני אספר לך משהו חדש, משהו שעוד לא שמעת, משהו שיגרום לך לפחות לחיוך קטן שבשבילי זה המון. שהרי המון זמן לא חייכת, כנראה שזה בגלל העבודה השוחקת, הבוס המרגיז מהעבודה, הבית שתמיד נראה לא מסודר ובאמת למי יש כח לסדר אותו כשמגיעים גמורים מהעבודה. אני יודע שאז אין לך כח לכלום, לא לצאת לסרט לא לקניון ולא לבאולינג, את רק רוצה לשכב, לשים את הראש ולשכח מכל היום, והנה יש לי משהו קטן איזה חידוש, אה, את מחייכת זה כבר היה שווה.

 

היום אבשל לך משהו טעים

אעשה את הכל שיהיה לך נעים

 

ברור שאין לך כח להתלבש ולצאת עכשיו למסעדה אז בואי ואני אעשה משהו מפתיע: אבשל לך משהו טעים, הכישורים הקולינריים שלי אמנם שנויים במחלוקת אבל לך זה יעשה נעים. אני אנסה שיצא משהו טעים משהו שאת אוהבת, ושהרבה זמן עדיין לא בישלת כי לא היה לך את הזמן לזה.

אחרי שהשולחן ערוך יושבים. אפשר לדבר. על מה? עלינו. רק עלינו.

 

כל כך הרבה זמן לא דיברנו שנינו

על כל מה שעובר מעלינו

 

אנחנו אמנם מכירים איזה יום יומיים, אבל בכל זאת לא דיברנו המון זמן על כל מה שעובר מעלינו. איך את מרגישה, מה קורה בעבודה, מה אנחנו רוצים לעשות בחופש, ואיזה חמודים הילדים אתה יודע שגילי כבר הולכת שתי צעדים? היום הייתי במלון שבו נפגשנו לראשונה אתה זוכר איך התבישת? מה פתאם זה את שהסמקת,-. אגב האוכל היה מאד טעים בא לך אולי לצאת לסיבוב קטן רק שנינו פה באזור?

 

היום נצא לסיבוב בשכונה

נשב קצת ביחד על ספסל בגינה

 

היה לי חבר שבאחת הפגישות הראשונות שלו -עם אשתו היום- הוא שכר מטוס -בכמה אלפי שקלים-  שהטיס אותם למסעדה קטנה ויפהפיה בראש הר. היום שלש שנים מאוחר יותר הוא יודע שאשתו כמעט הקיאה במטוס, יש לה פחד גבהים, והיא בכלל לא אוהבת לשבת לבד במסעדה כאשר שני מלצרים עם מבטא צרפתי מכרכרים סביבה כל העת. אז בואי נצא לסיבוב קטן בשכונה נכון אני יודע שזה לא הטיול שדיברנו עליו אחרי הצבא לפרו, אבל זה הטיול שלנו, בשכונה שלנו וזה הספסל שלנו, את זוכרת כמה דיברנו עליו פעם. איך רקמנו תוכניות, בואי נשב עליו קצת.

ביחד.

כאן השיר נגמר פחות או יותר, אבל המנגינה שלו ממשיכה להדהד בראש, כי הדברים הקטנים האלו. התענינות אמיתית, נגיעה קטנה, הפתעה אישית – גם אם לא מרשימה במיוחד- הופכים את החיים, את הערבים העייפים למשהו ש-  משאיר זכרון של שמחה מבורך. 

 

יום טוב