מחשבות - חברותא

מחשבות | אליעזר היון

מכירים את זה שבאות כל מיני מחשבות מוזרות ולא מוסברות לראש... כל מיני מחשבות מוזרות שבאות והולכות לשום מקום, דברים משונים שאין להם כל הסבר- לפחות לא לאוזן של אדם שפוי. מאיפה זה בא, ולאן זה נעלם? אולי אנחנו בכלל נהנים מזה.

לא יאומן? הנה סיפור קטן.

סיפר לי את זה אדם חכם שאנשים רבים מוצאים אצלו אוזן קשבת. לאיש מסוים היה צורך נפשי מוזר משהו: בכל פעם שהוא היה חוזר מסוף השבוע לעבודה במפעל, היה מתעורר בו רצון פנימי עמוק לחבוט חבטה הגונה בבטנו של המנכ"ל - שהיה נוהג לברך את כולם לשלום - תוך כדי שהוא משחרר אנקה גרונית מצמררת. זה סיפור אמיתי. הוא רק לא ידע מהיכן מתעורר בו הרצון המוזר הזה.

אגב, אותו איש לא היכה את הבוס שלו בסופו של דבר. הוא בעיקר חשש מזה והיה מוטרד מעצם קיום המחשבות הללו. מדוע בעצם הוא חשש? הרי בכל יום ראשון, בסופו של דבר, הוא לא היה מכה את הבוס שלו?

נשמע מוזר. אולי. אם תתבוננו טוב תיווכחו לדעת שבחלק גדול מאתנו קיים היצר המשונה הזה. אחד ה"תענוגות" הקבועים שלי מתרחש כאשר אני נוהג בכביש מהיר- רצוי עם שתי הילדות שלי- הנסיעה מתנהלת כשורה עד אשר אני מגיע לאחד הפיתולים המסוכנים והסיבוביים שבכביש אז באורח קבע חולף בי רצון מצמרר, אולי כדאי להטות את המכונית בשיא המהירות לתהום שמימין. זה בא והולך, ובסופו של עניין תמיד מסתבר כי לא דירדרתי את המכונית לוואדי, אבל מה קרה פה בעצם?

חגי, אחד החברים הטובים והמשונים שלי, היה סח לי בארוחות ערב הבלתי נגמרות שלנו על חלומו הגדול מתחת לחופה: האורחים עומדים בציפייה דרוכה מסביב לחופת הקטיפה אבא ואמא ניצבים נרגשים מזילים דמעה המתערבבת בדמעותיהן של המחותנים. והכלה? ליבה עומד לפרוח מקרבה, הרב בקול חגיגי ניגש לחגי ואומר לו הגיע הרגע אנא הוצא את הטבעת. ואז... מתרוצצות עיניו של ידידי לכל הכיוונים הוא מושך בכתפיו בחוזקה ואומר "לא רוצה! לא רוצה להתחתן". אמא שלו מחווירה והרב גוחן ולוחש מה העניין חגי זה רגע רציני. אבל חגי בשלו לא רוצה. לא רוצה להתחתן. רחש עובר בקהל אמא התיישבה על כיסא כולם מצביעים עליו והמבוכה מרקיעה לשמיים. אין לי מושג מאיזה מקום הוא לקח את זה ובעיקר איך הוא יכול ליהנות מחלום מסויט שכזה? אבל מה שהפחיד אותי היה שבאותו רגע הרגשתי אתו הזדהות מוחלטת. מה אני לא נורמאלי?

מניעים מוזרים

אחד מהחטאים המוזרים ביותר שמתוארים בתורה הוא חטא בעל פעור. מה זה בעל פעור? ובכן מדובר בעבודה זרה דוחה במיוחד שעבודתה היא עשיית הצרכים מולה. נשמע נורא. הענין הוא שהעולם סגד לעבודה זרה זו בלהט רב - שזה דבר לגמרי לא הגיוני. מאיפה לקחו בני האדם את הרצון המשונה הזה. לדעתו של הרש"ר הירש בפירושו על התורה מדובר היה ברובד נפשי עמוק שקיים בכל אחד, כלומר לכל אחד יש את הרצון הזה להשיל מעליו תכונות אנושיות ולהתחבר אל צד בהמי עמוק שנסתר מעינינו. לדבריו ההצמדות לבעל פעור היא ההצמדות לחוסר בושה.

בכל אחד ואחת קיים הרצון לפרוק מעליו כל סמכות כל עול ולהשתחרר מכבלים של רציונליות.

מעיון עמוק בדברים ובחיטוט פנימי מסויים הגעתי להנחה הבאה: כן קיים בנו יצר הרסני חולני ומטורף הרוצה להזיק ולצער את נפשנו ואת גופנו. מי יותר ומי פחות. בכל אחד ואחת קיים הרצון לפרוק מעליו כל סמכות כל עול ולהשתחרר מכבלים של רציונליות, לגלוש אלי טירוף וחוסר הדעת ולשוטט במרחבים האין סופיים של השיגעון. אין לזה הסבר זה מוטבע בנו זו החומריות שלנו ומידי פעם צצות בנו פנטזיות על רגעים כאלו לפי זה. גם הקביעה כי חיים ללא סבל הם החיים הנורמלים הם סוג של שעבוד שאותו אנו מנסים לפרוק. זוהי כוונת הרב הירש ולתהום הזה התדרדרו כל העולם.

השאלה הפתוחה היא מה עושים עם זה.

איך להתמודד?

בחיפוש אחר פיתרון עלו בידי הנתונים הבאים: אני יודע שהמחשבה הכפייתית על- נעילת הדלת שתים עשרה פעמים או דירדור המכונית לתהום מגיעות ממקום לא טהור שמעוניין לגרום לי לסבל או להתחבר אל הצד האפל שבי, מצד שני המחשבות הן כאן אז מה עושים?
צריך להפעיל את ההגיון במסיביות ולזכור כי מדובר רק במחשבות שנועדו לפגוע בי. במלחמה האין סופית הזו מוכרח ההגיון לנצח צריך רק להיות משוכנעים בזה. חגי 'המשונה' צריך להגיד לעצמו: עניין סירוב החתונה הוא לא ראציונלי, זה לא אני באמת, זה החלק האחר שבי, גם אני לא באמת מעוניין לדרדר את המכונית לתהום, זה רק הצורך הנפשי המסוים הזה שמעוניין לגרום לי לסבל. בקיצור יש משהו או מישהו שמנסה להתחיל אתי. את המשפט הזה אני מפעיל אצלי בלוּפ. וזה עוזר.

נכון, יש קושי עצום בפעמים הראשונות במיוחד כאשר אני משוכנע -כי ההיגיון נוטה דווקא לטובת השיגעון וכולם עשו יד אחת לשטות בי- אולם לאחר זמן משתלט ההגיון השפוי על כל "חלקה טובה" (רעה למעשה, במקרה שלנו) ומצליח לכבוש אותה.

מה שגורם לנו לחשוש - למרות שאנו לא פועלים על-פי אותן המחשבות- הוא הבלבול המזהה את המחשבות איתנו. אנו צריכים להפסיק לראותן כחלק מאיתנו אלא לראות אותן כדבר חיצוני, מעצבן אולי, אבל לאושרנו הוא לא אנחנו. בדיוק כמו שמזומן לנו לעיתים לפגוש מראות מוזרים כך גם מזומנות לנו מחשבות מוזרות. אבל אנחנו לא חייבים להתייחס לא לאלו ולא לאלו. צריך לזכור שגם חלום מזוויע או בן אדם נודניק עוזבים אותנו בסופו של דבר. המחשבות הללו לא אמורות להתנהג באופן שונה