המפגש עם טלי היה פשוט סוג של נס גלוי. היתי צריכה דחוף לצלם תמונה לשער של הספר "אורחת לשבת" שיצא במהדורה נוספת והצלם הקבוע שאיתו אני עובדת תמיד לא היה בארץ. מההוצאה לאור התקשרו וביקשו שאקבע יום צילומים עם טלי, אחת מהצלמות המובילות בארץ בתחום צילום המזון.
 

מאד מאד לא רציתי, בעיקר בגלל שכבר התרגלתי לעבוד עם צלם קבוע ולהתחיל לעבוד אחרת עכשיו היה לי קשה. מה גם שהצלם הזה מגיע לביתי ומבצע את כל הצילומים בסלון שלי, בעוד שבשביל לעבוד עם טלי היתי צריכה לנסוע לסטודיו שלה באזור חילוני. חששתי גם שאם היא אחת מהצלמות "המובילות בתחום" אז היא בטח תבוא עם כל מיני רעיונות חדשניים שאלי בכלל לא מדברים, ושאולי כמו הרבה אנשים במקצוע הזה - תהיה לא נחמדה ומאד אגוצנטרית. אבל לא היתה ברירה ובחשש רב התקשרתי אליה, וקבענו להיפגש ליום צילומים אצלה בסטודיו.
 

המנות של האוכל לצילום השתקשקו איתי ביחד ברכבת וביציאה היא באה לאסוף אותי. ממבט ראשון היה נראה לי שכל חששותי הולכים להתאמת. אבל המשפט השני או השלישי שלה היה "אל תראי אותי ככה, תדעי לך שיש לי ספר תהילים כאן בתיק ושאני נוסעת המון לכותל". מאוחר יותר התחילה לשאול אותי המון המון שאלות על יהדות. בביתה היא שמה לי מוסיקה של להקת בעלי תשובה ששרה תהילים והודיעה לי חגיגית שהיא אוכלת רק כשר, כי במילא היא צמחונית.
 

אמנם גם צילמנו, אבל לפני, אחרי ובאמצע דיברנו המון, ובעיקר על צניעות, תפילה, קשר לקב"ה, שמירת מצוות, אמונה. גיליתי אדם מאד מיוחד ומעניין, אדם שמחפש מאד למצוא אמת ולמרות היותה "מובילה בתחום צילומי המזון" בכלל לא מקולקלת בכל הרעות החולות המאפיינות את אנשי המקצוע האלה. ובמיוחד התפלאתי עד כמה היא רצתה לשמוע על יהדות ואפילו ביקשה לבוא אלי לשבת, והכל בא ממנה, אני לא יזמתי כלום.
 

כנראה שהשיחה הזו היתה באמת חשובה לקדוש ברוך הוא, כי אחרי יום הצילומים הזה התקשרו מההוצאה להגיד שהתמונות לא טובות ושחייבים לצלם עוד פעם. אז שוב השתקשקתי ברכבת ושוב פגשתי את טלי ביציאה, שוב צילמנו וגם הפעם - שוב דיברנו. ובסוף הפגישה ביקשה ממני לא לשכוח להזמין אותה לשבת. ובאמת היא באה להתארח אצלי בשבועות. (דרך אגב, גם התמונות האלה לא מצאו חן בעיני ההוצאה ובסוף הם פשוט לא שינו את תמונת השער).
 

כתבתי כבר במוסף "אושפיזין" על האירוח הזה וכמה היה קשה לבשל לה כי בתור צמחונית-טבעונית היא לא אוכלת כמעט כלום. אבל אפילו עם הכלום הזה, היא הצליחה להרגיש מאד מאד חזק את הטעם של הקדושה, הטעם העמוק הזה שרק לאוכל של מצווה יש, ולהתרגש ממנו ביותר. האירוח היה חוויה מאד מיוחדת לשני הצדדים, ובסופו היא שאלה אותי איפה אפשר לשמוע שיעורים. אז המלצתי לה על שיעור אחד, מאד יפה ומיוחד שדרכו חזרתי אני בתשובה, ומתקיים כיום בירושלים. ולתדהמתי, הפתעתי, שמחתי, היא התחילה ללכת וממשיכה לבוא באופן קבוע, כל הדרך מהבית שלה ועד לירושלים, וזו שמחה גדולה מאד.