אדם הראשון | יעקב קב

• הדפסה
• דואל

בפרקים הקודמים בארנו את הרעיון של "גילוי יחוד ה'" כמטרת בריאת העולם.  בפרק זה נרצה להתחיל להבין איך נוכל להסביר מספר שאלות.

בתחילת הבריאה כל החלקים השותפים לגילוי היחוד היו כלולים במסגרת אחת, שהיא למעשה הגרעין של כל האנושות. השלב הזה קרוי "האדם הראשון".  כדי לקבל פרספקטיבה נכונה לגבי שלב זה, נביא שאלה שנשאל הרמב"ם ב"מורה נבוכים". 

בקריאה פשוטה בכתובים משתמע שעד אשר טעם האדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע היה חסר תבונה, ואכילה מעץ הדעת טוב ורע היא זו שנטעה בו את התבונה. אם כן כיצד יתכן שאדם הרוויח רווח כל כך מהותי מכך שהמרה את פי ה'?

הרמב"ן מסביר על כן, שאדם הראשון לא היה חלילה חסר דעת, אלא אדרבא, היה שיא השלימות, וכפי שאמרו חז"ל, שמרוב גודלו הרוחני, בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה. וכן, שהיה צופה מסוף העולם ועד סופו, היינו, שמפאת גובהו הרוחני הקיף את כל מהות הבריאה, ולכן היה יכול לקרוא לכל ברייה בשמה על פי מהותה השורשית.

כמו כן, כותב הרמב"ן שאדם הראשון היה שלם כמו שאר מעשי בראשית, ובמצבו זה היה אמור לעשות רק את הטוב והנכון.

בדומה לכך מסביר בעל ה"נפש החיים". אנחנו חשים שה"אני האגואיסטי" שלנו, רוצה ומתאווה  -מדבר אלינו בגוף ראשון, ואילו היצר הטוב מדבר אלינו בגוף שני. כלומר אתה צריך, אתה חייב וכד'. כותב בעל "נפש החיים" שמצב זה התחדש לאחר הקלקול שנבע מחטאו של אדם הראשון. אבל במציאות שלפני החטא, ה"אני" של האדם הראשון (כלומר הנטיה הטבעית) היה רוצה טוב בלבד, ואילו הרע היה חיצוני לגמרי אליו.

אם כן, נשאלת השאלה, כיצד התאפשרה הבחירה של האדם הראשון ברע לנוכח שלימותו, למרות שודאי שהיה בעל בחירה.

מסביר הרמב"ם, שבמצבו של האדם הראשון בגן עדן, הערך של טוב ורע היה מקביל לגמרי למושג אמת ושקר. במלים אחרות, שאי עשיית רצון ה' היתה כמו שקר, כלומר, אי התאמה למציאות. לעומת זאת, לאחר החטא ירד תקפם של הטוב והרע למוסכמות בלבד. (בעוד, לדוגמא, החוקים הפיזיקלים נתפסים כאמת מציאותית.)

מהסברו של הרמב"ם אנו למדים שהאדם הראשון בחטאו, יצר מציאות שבה הטוב והרע לא מוחלטים, אולי מתוך מטרה לאפשר ניסיון רחב יותר מעבר למצבו בגן עדן.

בפרק הבא נמשיך בהרחבת הרעיון שהוביל את אדם הראשון לתפיסה זו על פי דברי האר"י.