חברותא בהתכתבות | מאמר אורח

שלום מנוחה

תודה על מכתבך

הקשר שלי לאלוהים, הוא מרכז חיי. יהדות עבורי היא הדרך שלי ל אבי, אהובי, בורא עולם.

תמיד ראיתי את עצמי כיהודיה מן המנין, אולם דרכי לא תמיד הלכו יד ביד עם הנורמה המקובלת.

אפשר לפתוח ביננו שיחה בנושא זה, ואפשר דווקא להתחיל עם האהבה שלנו לאבינו שבשמים ולתורה שנתן לנו כדי שנלמד ללכת בדרכיו ולהגיע בחסדו לכס כבודו.
הייתי רוצה לדעת יותר על צדיקים כמו הבעל שם טוב, על חייהם ועל דרכם המיוחדת לעבוד את אלוהים.

איזה נושאים היו משמחים אותך לדבר עליהם?

מאד מוצא חן בעיני שמך – מנוחה.

אני חיה בחוה. קנינו את המקום לפני 5 שנים  עם השם – קאומבי - QUAMBI

השם בשפת ילידי אוסטרליה מובנו – מקום לנוח בו. נוא נמצא בין שני מקומות מאד קדושים להם- וכנראה היו נחים נאן כאשר הלכו מן האחד אל השני.

מנוחה, זה מאד חשוב בחיים של ימינו, ואי אפשר למצוא את אלוהים אם לא יוצאים מן המרוץ המטורף של החיים – היושבים בשקט.

ספרי לי מעט גם על עצמך

תודה ולהתראות
תמר 

 

 - - -

 

שלום לתמר

שמחתי לקבל את מכתבך. חייך מסקרנים מאוד. כמה שונים מהחיים שלנו כאן, בארץ... האם את ישראלית במקור?

את כותבת שהקשר עם הקב"ה הוא מרכז חייך. זה נפלא. לא כל כך פשוט להגיע לדרגה של אהבת ה'. קודם חייבים להגיע ליראת ה', וגם זה לא כל כך פשוט. יש יראת העונש – פחד פשוט מפני העונשים הצפויים למי שעובר על רצונו, יש יראת הרוממות – שהיא דרגה גבוהה יותר, ויש אהבת ה' שזו הדרגה הגבוהה ביותר. להרגיש, כמוך, שאנו רוצים לקיים את מצוות ה' וללכת בדרך שהוא התווה לנו מתוך אהבה- זה באמת משהו מאוד מיוחד.

הרגש הזה נבנה על האהבה שאוהב אותנו הקב"ה, אבינו הגדול. לחשוב על המילים בתפילת שמונה עשרה שאנחנו אומרים, "למען שמו באהבה", כאן צריך לכוון שהאהבה שאוהב הקב"ה כל אדם מישראל אין לה שיעור. לא מרגש לחשוב על זה? בספר שנקרא "אורחות צדיקים" מצאתי קטע המדבר על רחמיו העצומים עלינו. רחמים שאיננו מסוגלים להעריך ולהבין. וזה בתוך ים של קשיים וגם צרות שעוברים בחיים. לדעת שהכל מכוון, הכל באהבה וברחמי אב על בניו – זו משענת שאין כמותה בחיים. כך אני מרגישה. ואיך את? "ידיד נפש, אב הרחמן, משוך עבדך אל רצונך"... הביטוי התמציתי והיפה ביותר בתפילה הזו.

רצית לדבר קצת על הבעש"ט הקדוש. הבעש"ט התייתם בגיל צעיר מאוד מאמו ושנתיים אחר כך – מאביו. הוא היה אז בן חמש בסך הכל. אביו, שהיה צדיק נסתר, השאיר לו צוואה מדהימה לאמור: "אל תירא מאיש ומשום דבר בעולם; תירא רק מהקדוש-ברוך-הוא בלבד. אהוב בכל עומק לבך ובכל להט נשמתך כל יהודי, יהיה מי שיהיה ויהיה מצבו אשר יהיה". את הצוואה הזו הוא הגשים בתורת החסידות שאיננה מחדשת תורה חדשה, כמובן, אלא שמה את הדגשים על תפילה, אהבת ישראל ועל מיקומו המרכזי של הצדיק בחיי היהודי. הבעש"ט פנה לפשוטי העם שהרגישו קצת מוזנחים באותה תקופה. הוא עודד אותם, פתח בפניהם עולם של התקרבות בדרכים רלוונטיות אליהם, כמו אמירת תהילים למי שאינו מסוגל ללמוד בעמקות (וגם לכל אדם בישראל, וגם זה איננו חידוש). הדגש העיקרי של הבעש"ט היה על פנימיות התורה שהיא לימוד בפני עצמו. הוא למד וידע קבלה אך בשונה מגדולי התורה כמו, למשל, הגר"א, הגאון מוילנא שהיה בקי מאין כמותו בקבלה, הבעש"ט השתמש בתורה זו כדי לעזור ליהודים בצרות.

על הגר"א נדבר בפעם הבאה, אם תרצי.

בקשת שאספר קצת על עצמי. נולדתי בירושלים וגדלתי בבית צמוד לישיבה גדולה. זו פריבילגיה גדולה, לגדול לצלילי הלימוד... למדתי בבית הספר ובסמינר "בית יעקב", ואני עובדת ככתבת בעתונים "משפחה" ו"יתד נאמן". אני כבר סבתא שהשבוע נולד לה נכד נוסף ובשבוע הבא – הברית. את מוזמנת.

מחכה לתשובתך
מנוחה. (בעצם, חיה מנוחה הוא שמי. ללמדך שאני לא ממש נינוחה ולפעמים מתפרצת מתוכי חיה קטנה...)
 

 

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן