לא לחילוניים בלבד | סהר, משתתף ותיק בחברותא

שלום, הסיפור שלי הוא קצת שונה ואולי אפילו הפוך מ'סיפורי חברותא' נוספים שקראתי פה.

שמי סהר, ואני חזרתי בתשובה לפני כמה שנים. מבלי להצביע על הנקודה המסויימת שגרמה לי לשוב למקורות, אני זוכר שבמשך כמה ימים הרגשתי מן אור גדול ששוטף אותי ומושך אותי ליהדות. האור היה מסתבר חזק מאד, כי אני חזרתי בכל כוחותי ובכל מאודי. הייתי מתפלל במשך שעות, עוצם את העיניים ברחוב כדי לא לראות מראות אסורות, טובל במעיינות ובמקוואות באתרים שונים, ומחמיר בעוד חומרות שונות ומגוונות. היום אני יודע שזה לא היה נכון, והחזרה הדרסטית והקיצונית הזו רק הזיקה לי. מכל מקום באיזשהו שלב חשתי תחושת משבר עמוקה. הכל היה נראה לי לפתע ריק מתוכן, והדבקות שלי בדת פתאם נראתה חסרת ענין. בדיוק באותם ימים ראיתי את הפרסומת של חברותא 'מדברים יהדות' והחלטתי שהפניה לא מיועדת רק לחילוניים אלא גם לחילוניים לשעבר ודוסים שרופים בהווה.

 

התחלתי ללמוד עם בחור – אברך צעיר, שבמושגים שלי באותם ימים הוא היה כמעט חילוני. התברר לי שהוא לוקח את היהדות בצורה הרבה יותר קלה - שמאוחר יותר הבנתי שהיא הצורה הנורמלית והבריאה, אך באותם רגעי זה היה נראה לי פשרנות ורדידות. לאט לאט עם גבור השיחות והלימוד השבועי הוא אחז בידי והוביל אותי בתוך שבילי היהדות היפה, המתונה, הנעימה וחסרת הפחד והמורא.
 
נוכחתי שיהדות איננה דבקות רדיקלית או חומרות קיצוניות אלא היא משהו הרבה יותר פשוט, יומיומי, ומקסים. כיום אני אדם דתי, נורמלי, חסר פחד וחסר חומרות קיצוניות.
 
מי אמר אם כן חברותא רק לחילוניים?
 
 
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן