החברותא שלי | חמדה, משתתפת בחברותא

• הדפסה
• דואל

 לפני מספר שנים איבדתי את בני כאשר נסע להודו ל'טיול של אחרי הצבא'. הוא נסע עם עוד שלשה חברים ובאחד ממסלולי הרפטינג הנועזים אותם אוהבים הטיילים לבצע התהפכה סירת הראפטינג, והשלשה הוטלו למים ונסחפו עם הזרם. שנים הצליחו להיחלץ והגיעו בקושי לגדות הנהר, השלישי, הבן שלי, לא שרד. לאחר יומיים מצאו את גופתו במרחק חצי קילומטר ממקום התאונה.

האבל שחוויתי היה נורא. קשה היה לקבל את העובדה כי את הבן שלי, עצם מעצמי ובשר מבשרי במשך 22 שנים, לא אוכל לראות עוד. מחשבות של 'אילו' ו'כמעט' לא עזבו אותי מאותו יום: חבל שלא אסרתי עליו לנסוע, חבל שלא ביקשתי ממנו שלא יעשה מסלולים מסוכנים, איך זה שרק חבריו הצליחו לשחות ולהגיע לגדה ורק בני שהיה שחיין מצויין לא הצליח וכן הלאה מחשבות מייסרות, רדופות, וטעונות אשמה.

חיי הפכו לגהינום. לא הפסקתי לחשוב ולדמיין מה עולה בגורלו של בני כעת, לאחר המוות, ביקרתי אצל פסיכולוגים ונטלתי אפילו תרופות פסייאטריות, אך כלום לא הועיל. חשתי שאין בידי תשובות שיניחו את דעתי. כמוצא אחרון, החלטתי לנסות לבדוק במקור העתיק מכל- ביהדות. כבר מלכתחילה ידעתי שיש ליהדות אמירה ומחשבה בנושא אך הדבר לא היה נראה לי רלוונטי. בדקתי בתחילה במקורות ה'רציונאליים' והמוכרים יותר. כעת החלטתי לבדוק גם את דברה של דתי העתיקה.

מאחר שפחדתי משיחה שתהפוך להטפה ולניסיון של החזרה בתשובה הובילו אותי חיפושי לארגון חברותא, שם ניתן – באמצעות הטלפון - לדבר עם משתתפים יודעי ספר, שאינם 'מחזירי בתשובה מקצועיים', ולנסות לברר את דבר היהדות מלב אל לב. אחרי חצי שנה של שיחות עם ה'חברותא' שלי, אשה בשם כלילה, אני רוצה לספר לכם כי השיחות אתה השפיעו עלי עמוקות. שמחתי לגלות עולם מופלא בו יש תשובות ברורות, רהוטות, וקוהרנטיות על השאלות הקשות ביותר כמו הישארות הנפש, שכר ועונש, מוות וחיים, תחיית המתים, השגחה פרטית, בחירה, פגעי טבע, ועוד.

לא חזרתי בתשובה, זו גם לא היתה מטרת המפגשים הטלפוניים כפי שאתם מבינים, אבל קיבלתי מידע ונחשפתי לשדה חוויתי חדש ולא מוכר שפתח בפני שערים אל אחדות משאלות קיומינו הבסיסיות ביותר.

תודה רבה.

חמדה ו.