מי יכול היה להציל את סדום? | אבי קלנר

• הדפסה
• דואל

"אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם"
מובא בגמרא במסכת סנהדרין דף צט: האומרים מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרו, לדידהו תנו" (כלומר מה תועלת יש לנו מתלמידי חכמים, הרי כל לימודם אינו אלא לצורך עצמם) נקראים "מגלים פנים בתורה". מפרש רש"י: "כופרים במה שכתוב בתורה".

באחד המקורות מביאה הגמרא את הפסוק מפרשתנו "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם". ומקור נוסף מן הפסוק "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי".

הגמרא למדה מפרשת השבוע שאם היו בסדום אנשים צדיקים ואפילו רק עשרה, הרי שכל העיר הגדולה והמושחתת שנעשו בה מעשים נתעבים והשחתה מוחלטת, הייתה ניצלת מגזר דין מוות בזכות העשרה צדיקים שגרים בעיר.
הבה נתאר לעצמנו שבסדום היו גרים קבוצה של תלמידי חכמים, הרי שבורא העולם לא היה הופך ומשמיד את אנשי סדום.

והלוא אנשי העיר שהיו רשעים לא רק שלא היו מכבדים את תלמידי החכמים, אלא אף מזלזלים בהם וקוראים לעברם בשמות גנאי (פרזיטים, לכו לעבוד), החיים בעיר היו נמשכים במסלולם הרגיל ואף אחד מאנשי העיר לא היה יודע שבזכות הצדיקים לומדי התורה העיר חיה וקימת.

ולא עוד אלא שבורא העולם אומר לנו שללא לימוד תורה בעולם הרי ש"חוקות שמים וארץ לא שמתי", וכידוע בורא עולם מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית וללא לימוד תורה ח"ו בעולם, אין קיום לעולם והוא יחרב באופן מיידי.

לך תדע כמה חיי אנשים אנו מצילים בזכות לימוד התורה.