בטרם נדבר על כך, ראוי להבין מדוע זה נסיון של אברהם? והלא לכאורה הנסיון יותר של יצחק שנעקד בעצמו והיה מוכן למסור את נפשו!?

נביט: אברהם ויצחק צועדים לכיוון הר המוריה. יצחק שואל: "איה השה לעולה?" עונה אברהם: "אלוקים יראה לו השה לעולה בני".

כאשר יצחק שומע תשובה זאת הוא מבין שישנה האפשרות שהוא עצמו יהיה השה לעולה... ואף על פי כן ממשיך הפסוק "וילכו שניהם יחדיו". שניהם ממשיכים למסע העקידה שבסופו מתברר שבאמת יצחק הוא ההולך להישחט, ואכן אברהם אביו עוקדו על גבי המזבח.

אם כן נסיונו של יצחק שבו הוא עומד בגבורה נראה לכאורה גדול מנסיון אברהם!

 

אלא, שעלינו להקשיב לדבריו של יצחק כפי שמספר המדרש. יצחק אומר לאביו "אם בחר בי - הרי נפשי נתונה לו, על דמי צר לי".

 

אומר יצחק לאברהם, אם בחר בי הרי נפשי נתונה לו. ליצחק שהיה קדוש מרחם לא היה כאן נסיון כה גדול. הוא נולד עם הכח למסור נפשו לקידוש השם. אך "על דמי צר לי", צר לי שאינני כמוך, בעל תשובה שהכיר לבד את בוראו ולא חונך על האמונה בה'. והנסיון קשה לו.

הוא יכול לשאול את הקב"ה, "והרי אמרת לי שביצחק יקרא לי זרע?" הוא יכול גם לשאול אותו כיצד זה הוא שמחנך את כל אנשי דורו הסוגדים למולך ומעבירים שם בניהם, ואברהם מוכיח אותם על קדושת החיים "וחי בהם", וכעת עליו להקריב את בנו. והרי בכך הוא סותר את כל האידאולוגיה שלו. והוא לא שואל... כי הוא מאמין באמונה שלימה באלוקות, ובכך שעליו לקיים את מצוות בוראו.

ועל זה יצחק מקנא בו. כי "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד!"