המשרתים שחזרו למעמדם | הרב עזריאל יונה

זוג הצעירים, הביט בהפתעה מוחלטת בקשיש שעמד מולם והסביר להם, כשהוא בעצמו מופתע לא פחות, כי הם בעצם עשירים, ותלאותיהם הסתיימו. הם יכולים לחזור לבית שכעת מתברר כי הוא שייך להם, ולחיות את חייהם בשלווה ובנחת. 
 
* * *
 
שלשה חדשים קודם לכן.
 
בבית האחוזה הגדול שבכפר זאליפי שבדרום פולין שררה התרגשות בין המשרתים. הנס וכריסטין, שני צעירים יתומים מסגל המשרתים, באו בברית האירוסין, וכעת הם עומדים לפני חתונתם. המשרתים בירכו בחום את הנס, והמשרתות את כריסטינה, וכעת חיכו הכל לפגישה של הזוג הצעיר עם אדון הבית, שיתן להם דירה קטנה בשטח האחוזה.
 
הנס וכריסטין נכנסו לאדונם וסיפרו לו בהתרגשות על שמחתם. להפתעתם, פניו של האיש האדימו  והוא החל לצעוק ולהשתולל כי הוא אינו מוכן לכך, והוא אוסר עליהם להינשא. השנים ידעו שאופיו של האיש קשה וחסר רגישות, אך לא הבינו מה פסול מצא באירוסיהם. הפתעתם גדלה עוד יותר כאשר הודיע להם בעל הבית כי הם מפוטרים והוא דורש מהם לעזוב את בית האחוזה לאלתר, ולחפש לעצמם מקום אחר. 
 
השנים היו המומים. כל חייהם עברו בבית האחוזה. הוריהם שהיו גם כן משרתים בבית, מתו כאשר הם היו זאטוטים, ובית האחוזה היה ביתם הטבעי. הם ניסו להתחנן לפניו כי ירחם עליהם אך הלה לא שעה לבקשתם ודרש מהם לאסוף את חפציהם ולהסתלק עד סוף היום מהמבנה. 
 
השנים, מיואשים ונפולי פנים, נפרדו מהמשרתים שרק נדו להם בראשם בצער ובהשתתפות, אספו את חפציהם והחלו לשרך את רגליהם אל מחוץ לאזור. אלא שאז נזכר הנס במעטפה ישנה, מצהיבה, אותו הפקידה אמו שאותה בקושי זכר בין חפציו לפני מותה עם הכיתוב "לפתוח לפני החתונה". 
 
"אני חושב שזה הזמן לפתוח את המעטפה הזו", אמר הנס, "אולי יש בה קצת כסף שיסייע לנו בחודשים הראשונים". אלא שבמעטפה לא היה כל כסף. במקום שטרות הכילה המעטפה דף נייר קטן, עם כתובת של אדם בשם רוברטו המתגורר באיטליה הרחוקה. הנס לא שמע מעולם את שמו של רוברטו, וגם קריסטין לא ידעה במה מדובר, אך השנים החליטו לנסוע אל הכתובה העלומה ולנסות את מזלם. ככלות הכל, מה נותר להם בארץ בה גדלו. 
 
לאחר חודשים ארוכים של נסיעה מפרכת הגיעו השנים לאיטליה, ובתום שלשה ימים נוספים של חיפושים מצאו את עצמם לפני טירה גדולה בה התגורר אותו רוברטו שהוזכר במעטפה. השנים צלצלו בפעמון הדלת, והמשרת הוביל אותם אל הטרקלין – שם ישב אדם קשיש שהציג את עצמו כרוברטו ושאל בנימוס למבוקשם. 
 
השנים, הביטו בקשיש נבוכים וסיפרו לו את סיפורם. הם הראו לו את המעטפה עם הכתובת ושאלו אותו אם הוא יודע מדוע רשמה אמו של הנס, משרתת בבית אחוזה מרוחק, את שמו? רוברטו התבנן שוב ושוב בכתובת, ונד בראשו בצער: הוא לא מכיר שום משרתת מהארץ בו הגיעו השנים, והוא לא יכול לסייע להם. "הקשר היחידי שלי לאותו אזור ממנו הגעתם, הוא שלפני עשרים ושנים שנים מכרתי את אחד המשרתים שלי, לבעלי אחוזה מהאזור שלכם. 
'איך קראו לאותו עבד'? שאל הנס
 
'זיגפריד', ענה רוברטו. 'הוא היה עובד גרוע, חצוף, ולא יכולתי להעסיק אותו יותר. זו הסיבה שמכרתי אותו'. 
 
הנס וכריסטין נרעדו. לאדון הבית בו עבדו עד אותו יום קראו זיגפריד. האם ייתכן שהוא אותו עבד שנמכר לפני עשרים ושנים שנים? רוברטו הקשיב ללבטיהם ומצוקתם נגעה לליבו. הוא החליט לשלוח בלש פרטי שיחקור אחרי הארועים. כעבור שלשה שבועות חזר הבלש והציג לפני השנים את הסיפור המדהים הבא:
 
לפני כשמונה עשרה שנים השתוללה מגיפה באזור בו התגוררו הילדים עם הוריהם. ארבעת ההורים של שני הילדים החזיקו בשותפות בית אחוזה גדול, ולאחד מן המשרתים קראו זיגפריד. המגיפה הרגה אלפי אנשים מן האזור וביניהם גם את הורי הזאטוטים. זיגפריד המשרת נותר עם שני הזאטוטים והבין שהזדמנות פז נקרתה לפניו. הוא פנה אל הרשויות, וסיפר להם כי בעלי הבית העניקו לו עם מותם את האחוזה. במצב המבולבל ששרר אז התקבלה טענתו, במיוחד לאור העובדה כי כל טוען אחר לבית לא הופיע. הוא סיפר גם, כי הילדים שנותרו הם בנים של שני זוגות משרתים שמתו גם כן, וכך גדלו הילדים במשך כשמונה עשרה שנים עם הידיעה כי הם בנים של שני זוגות משרתים שמתו, כאשר למעשה הם היו בניהם של אדוני הבית!!
 
כאשר שמע זיגפריד כי השנים החליטו להתחתן, צצו בו כל פחדיו מחדש, והאיחוד בין שני הצעירים השייכים לשני המשפחות שלהם שייך הבית הכניס אותו לחרדה. אולי הם יגלו באחד הימים שהם בעלי הבית?! הוא החליט לגרש אותם מן האחוזה ולא לראות את פניהם יותר. אלא שאמו של הנס, הכירה את אופיו של המשרת המושחת והחליטה למצא דרך בה תוכל לסייע לילדה גם אחרי מותה. היא כתבה את כתובתו של רוברטו באיטליה וקיוותה שהוא יוכל לספר לילדיה את השתלשלות הארועים. 
 
הבלש סיים את סיפורו, ורוברטו נכנס לחדר עבודתו וחזר עם שטר מכירה ישן בו נרשם בבירור כי המשרת זיגפריד, נמכר בתאריך הנקוב, למשפחות הורי הנס וכריסטין. רוברטו הגיש להם את השטר בידיים רועדות, ואיחל להם בהצלחה. 
 
שלשה חודשים מאוחר יותר, ובתום מאבק משפטי שארך חודש נוסף, מצא את עצמו זיגפריד מאחורי סורג ובריח, והזוג הצעיר חזר לביתו – ביתו האמיתי. כעת הם הבינו כי דווקא גירושם מבית האחוזה על ידי אדונם-משרתם הקודם גרמה להם לנסוע לאיטליה ורק משם הגיעה הישועה.
 
* * *
 
בפרשת השבוע - פרשת מצורע מתוארת פרשיית 'נגעי בתים'. כאשר מופיע נגע בבית צריך אדם לקרא אל הכהן ובקונסטלציה מסויימת עליו גם לנתץ את הבית. מדוע מגיע אדם למצב כזה? חז"ל מסבירים כי זהו חסד של הקב"ה, מאחר שכאשר יגיעו ישראל אל הארץ המובטחת, ינחלו את בתיהם של הכנענים, ולאחר שייאלצו לנתץ אותם בגין הנגעים הם יגלו שם מטמונות רבים אותם החביאו אותם כנענים. כלומר, מה שנדמה היה כצרה יתגלה בסוף כאמצעי לקראת גאולה גדולה. על האדם להודות גם על הצרה שהגיעה אליו מאת ה' מאחר שבסופו של דבר היא הגיעה לטובתו של האדם. לא תמיד הוא מבין זאת ברגע הראשון, אולם בסופו של יום מתברר כי הכל לטובה. 
  
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן