מדוע דומים האדם והנחש כל כך? | הרב עזריאל יונה

זאת תהיה תורת המצורע [ויקרא יד ב].

לפי שהנגעים באים על לשון הרע [ערכין טו].

 

אמר ר"ל מאי דכתיב, "אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון? לעתיד לבוא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרים לו ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אמר להם ואין יתרון לבעל הלשון [תענית ח].

כל בהמה חיה ועוף כולם אינם מבינים את הנחש, והנחש אינו מסוגל להסביר את עצמו אלא במשל.  והמשל אינו בנמצא אלא אצל 'בעל הלשון' אצל אדם...

התוספות במסכת בבא קמא הוכיחו משאלה זו שנשאל הנחש על ידי כל החיות, שעקיצתו של נחש אינה הזקה הנכנסת תחת הקטגוריה ההלכתית של "שן" [סוג של מזיק מתוך 4 אבות נזיקין בו נהנה המזיק מהיזקו] אלא תחת הקטגוריה של "רגל" [שאין הנאה בהיזקו], כיון שדרכו בכך.

מוכרח מכאן, אומר הרב אזרחי בספרו ברכת מרדכי, שאף לאחר תשובתו של הנחש אין הכוונה להביא דוגמא או משל להנאה מסוג זה, אלא אך כי קיימת עקיצה ונשיכה גם ללא הנאה.

היינו שגם נשיכתו של הנחש וגם לשונו של בעל הלשון אינם בכלל הנאה, אלא אך בכלל 'דרכו בכך' ולכן הקטגוריה המתאימה לו היא היזק 'רגל'.

אבל זה פלא, כלום הנאה זאת של הנחש או של בעל הלשון גרועה מדין של 'נתחככה בכותל להנאתה', כלומר אין כאן הנאה כל שהיא?

הלא עינינו הרואות שבעל הלשון ממש מתמוגג בדבר, ממש טובל בשמן לשונו הנוטפת מרה באחרים, ומור לעצמו?

ללמדך כי בכל אדם מקונן נחש. זהו טיבו וטבעו של נחש, שהוא נושך ומכאיב והורג ונהנה מנשיכתו מהכאבתו ומהריגתו. כזה הוא טיבו וטבעו של האדם והנחש שבקרבו, שהוא נושך ומכאיב והורג ונהנה מנשיכתו מהכאבתו ומהריגתו.

אף על פי כן איך מבינים זאת? מדוע בכל זאת לא יהיו אלו בכלל "הנהנין", מדוע לא הבינו זאת כל בהמה חיה ועוף? ואיך התיישבה דעתם על ידי המשל?

נראה שהדין ודברים בין כל החי אשר על פני האדמה לבין הנחש אינה אלא כדלהלן:

כל הבהמה והחיה והעוף כולל כל העוקצים למיניהם, גם דבורים גם יתושים גם עקרבים, כולם עומדים משתאים ותמהים על הלהט העצום, על הדחף הדוחף את הנחש לעקוץ להכאיב להרוג להזיק. דחף זה מהו?

לכל החי אשר על האדמה קיימים דחפים חייתיים, אך הדחף הוא מכורח הקיום, מכורח המציאות, מכורח ההכרח לחיות לאכול, להתפרנס. 'הנאת החיים' היא היא הדוחפת והמלהטת את כולם לטרוף לרמוס לדרוס.

אבל אתה הנחש, מה דוחף אותך מה מלהיטך, כלום הנאה יש לך, מהי ההנאה הזאת הדוחפת ומלהטת אותך? ואם הנאה אין, התלהטות ולהט מנין?

גילה להם הנחש את סוד להיטותו: הנה כך, המשיל והדגים, בהצביעו על עוד בריאה אחת על פני היקום, אמנם רק אחת אבל די בכך כדי להווכח כי ישנו עוד דחף ולהט נוסף ללהיטות של 'הנאה יש לך'?

"הרע" שבקרבו. אף אצל בעל הלשון לא תמצא את ''ההנאה יש לך'', אף על פי כן, נדחף הוא ומתלהט, לדבר לשון הרע. מהו זה שדוחף אותו לכל זה ומלהיטו, אם לא הרע שבאדם...

כך אומר ומלמד הנחש, הצד השוה שבין השנים, בין הנחש לבין האדם, שיש בו באדם נחש. כך נברא הוא עם צדדיו האפלים, עם 'רע' וזהו טיבו וטבעו של ה'רע', שהוא דוחף שהוא מלהט. הוא הוא המשל לנחש. אדרבא כך נברא האדם שיש בו רע, והרע עוקץ נושך מזיק הורג מחבל מכאיב... כך האדם וכמוהו הנחש.

לכן אין הנחש אלא 'רגל' [כלומר בקטגוריית ההיזק של 'רגל'], כי זהו דרכו. לא 'שן'. אין הנחש ולא האדם מכניסים הנאה אל גופם, לא בנשיכתם ולא בלשונם. אבל זהו טבעם הרע.

מה שמוטל עלינו הוא, לגרש את הרע שבקרבנו, לרצוץ את ראשו של הנחש שבתוכנו, להזרים אל תוכנו טובה וברכה, עדי יהיה לבנו רחום, עינינו טובה ולשוננו טהורה.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן