כמה שוקלת מילה? | משה לוין

נפתח בסיפור אליגורי קצר:

בן אדם יצא פעם מחצר ביתו לגינה. הוא הסתכל בעצים, כמה יפים הם ואיזה ריח נפלא הם מדיפים. אך לפתע משהו הפריע לו. הוא ראה שגזעו של אחד העצים מוזר. הוא התקרב לעץ, ובפעם הראשונה הוא שם לב לדבר מוזר. מסמרים רבים היו תקועים בגזע העץ. מאות, אולי אלפים.

הוא שב לביתו, כולו פליאה וסיפר לרעייתו על הדבר המוזר הזה. עץ מלא מסמרים. כששמעה את דבריו רעייתו, היא הסמיקה.

"מה קרה? את יודעת מה הסיפור המוזר הזה?" שאל האיש.

האישה גמגמה ונסתה להחליף נושא...

"נו, תגידי!" זה כבר ממש עצבן אותו. "מה את נותנת לי ככה למות מסקרנות?!" התרגז.
כשראתה רעייתו שהוא מגיב בכזו חומרה – נשברה

 


"אני אומר לך" לחשה לו, "בכל פעם שאתה פוגע בי, כועס עלי, ומעליב אותי. אני לא רוצה לפתוח מריבה בינינו ולכן עשיתי לי מנהג. כל פעם שאתה מדבר אלי לא יפה, אני יוצאת החוצה לגינה להירגע. אני תוקעת מסמר בעץ וכך אני נרגעת ושבה הביתה לאחר מספר דקות..."

"ואוו," חשב האיש והתחיל לדמיין את המסמרים הרבים התקועים בעץ. זה עשה לו רע... הוא שתק ככה עגום כולו ולפתע הבזיק במוחו רעיון. הוא שאל את אישתו "אם אני אתנהג אליך מהיום יפה, את מסכימה כל יום להוציא מסמר אחד?"

"כן" הנהנה האישה.

ואכן, מאותו יום ואילך, הוא שינה את התנהגותו. כיבד את רעייתו ושידר לה אהבה.

עברה שנה. בוקר אחד פנתה אליו רעייתו: "היום, אם תתנהג כמו בשנה האחרונה אני מוציאה את המסמר האחרון!"
הבעל התרגש כולו והעניק לה יום מאושר ושמח, כמו שלא נתן לה מחייו.


ואכן, לאחר ארוחת הערב, יצאה האישה לחצר והוציאה את המסמר האחרון, כשבעלה הולך לידה כולו אושר ושמחה.
כשהוציאה את המסמר האחרון, חשב בעלה: "איזה יופי! הפרק הרע ההוא מאחורינו. ואפילו העז לטפוח לעצמו על השכם. כל הכבוד לי"
לפני שישובו הביתה הוא נתן עוד מבט גאה בעץ, אך לא... אבוי, העץ היה כולו מחורר מהמסמרים...
הוא הביט ברעייתו והשפיל את עיניו כשהיא אמרה בשקט "כמו העץ, גם אני עדיין מלאה חורים... כל הפגיעות והכאב מהעבר שפצעת את ליבי עדיין מכאיבים, גם אם המסמר בחוץ."

בפרשתינו אומרת התורה: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. צריך להבין למה כתוב בלשון יחיד, הלוא מצוות השופטים היא מצווה ציבורית, מסבירים בעלי המוסר: בכל שערי הגוף יש שוטרים לסגור אותם. יש מחסום לעיניים, גם את האף והאוזניים אפשר לסתום עם האצבעות... אבל לפה יש שני מחסומים, שיניים ושפתיים. הפה צריך שמירה מיוחדת מכיון שאם נתבונן שניה ונראה כמה מסמרים אנחנו תוקעים לאנשים וממשיכים הלאה כאילו כלום...

וגם אם אנחנו נעצור אי פעם להוציא את המסמר, ונשוב ונבקש סליחה, החור – הוא עדיין נשאר. צריך להתאמץ מאוד מאוד בשביל לסתום אותו אם בכלל.
אומרים בשמו של ה"חפץ חיים": יש לנו שתי עיניים, שתי אוזניים, שתי נחיריים, ופה אחד.
תסתכל הרבה, תמשש, תריח ותשמע. אבל למען השם, שקול מילים. כי הם שוקלות. אוהו שוקלות...

 

תגובות   

0 #1 מדהים!לירון 2008-09-01 20:05
כמה שזה נכון!
0 #2 שאלה לגבי מסר של הסיפורהילה 2008-09-04 07:04
שלום,
מדי שנה בחודש אלול אנחנו שומעים את הסיפור הזה בשלל גרסאות,הסיפור באמת יפה ומעלה נקודה חשובה מאוד למחשבה על המשמעות שאחנו מעניקים למילים, כמה קל לפגוע וכמה קשה להחזיר את הגלגל אחורה אחרי פגיעה. אך, נראה לי שדווקא חודש אלול מהותו שונה והפוכה, ובכלל כך ביהדות. כמובן שצריך להמנע כמה שיותר מלפגוע כי זה באמת משאיר צלקות ומכאיב לאחר, אבל, לפי היהדות תמיד ניתן לחזור בתשובה, תמיד אפשר להצטער ולנסות ללתקן. בסיפור הזה אין מקום לתשובה- כי גם אם אני מצטער והאדם השני סולח זה לא באמת נסלח ונשכח לגמרי- כי עדיין נשארו החורים. אנחנו בעצם אף פעם לא פותחים דף חלק. אולי העניין שונה כשזה נוגע לחטאים שבין אדם למקום ולחטאים שבין אדם לחברו שבהם צריך לבקש מחילה ולא נמחל עד שהאדם השני סולח- אם כי, גם אז, זה שהאדם סולח לא בהכרח מאפשר לך לפתוח דף חדש ולתקן- לפי הסיפור הזה, מה שעשית נעשה ואין דרך להשיב או לפצות.
0 #3 עדי 2008-09-11 19:16
עולה בי שאלה

לכל דבר יש שלילי וחיובי

כאשר שוקלים מילים, חדות הפשע נפגמת.

כשהפשע מתקיים בצורה כה לא מאוזנת איך חושפים אותו?

אם יתפוצץ הפשע למלחמה אם לא יחשף לידיעה, עדיף לשקול את המילים או את האגו הפושע שאינו רוצה שפשעו יתגלה?

כי צנזורה היא שקילת מילים והיא מתבצעת לגבי פשעים ופושעים לוקחים לגיטימציה שלילית לגבי סיפור מסוג זה

כלומר - לוקחים זאת כנגד האמת.
+2 #4 RE: כמה שוקלת מילה?משה 2008-09-12 15:28
הילה, אני חושב שחידדת כאן נקודה חשובה מאוד.
חודש אלול הוא אכן הזמן לסליחה. והוא חזק כל כך עד שהעושה תשובה אמיתית ומכל הלב, מה שנקרא מ"אהבה" נאמר עליו שעוונותיו הופכות לזכויות.

על פי זה ניתן לומר בהקבלה למשל שבעברות שבין אדם לאלוקיו, לא רק ש"החורים נסתמים", אלא אף הגזע מתייפה בעקבות התשובה.
אלוקים רואה עד לעומק נפשו של האדם ומקבל את תשובתו, וכשהנקודה הפנימית זכה וטהורה יכול השב להגיע למדרגה הגבוהה ש"במקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד".

שונה הדבר במצוות שבן אדם לחבירו. על מנת להבריא את הצלקות דרושה עבודה רבה.
לאחר שהפוגע התחרט באמת ובתמים על מעשיו, ולאחר שקיבל על עצמו לתקן את הדבר מגיע השלב הקשה ביותר עליו נאמר "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו". כלומר, נדרש מהפוגע להפעיל את כל כושר השיכנוע שבידיו כדי שהנפגע ימחל לו על הפגיעה.

אכן, אף לאחר שהנפגע יסלח, על מנת למחות את הצלקות יש לעשות עבודה רבה.
כולנו סוחבים פגיעות מהעבר. לכולנו יש משפחה, חברים וידידים שבקשרים מצויינים איתנו, ולמרות זאת אנו זוכרים היטב כיצד פגעו בנו בעבר.

קשה, קשה מאוד למחוק צלקת של פגיעה.

לכן, אולי כדאי לפני שפוגעים לחשוב שניה על התוצאה הקשה וההרסנית של פגיעה, ולהצליח להמנע ממנה לגמרי.

תודה שהערת את הזווית הזו.
משה.
0 #5 לסלוח לא אומר לשכוחסיימון 2009-08-27 20:27
גם כאשר המסמר כבר מחוץ לעץ (האדם סלח) עדיין קיים החור (הזיכרון) והוא עדיין יכאב אך עם הזמן גם החור בעץ נסתם ולאט לאט נעלם, זה טבעם של עצים - רק שזה לוקח זמן רב מאוד מאוד.
כך גם האדם, כשעובר מספיק זמן, רוב אנשים שוכחים או לפחות הזיכרון מתעמעם.

אם הפגיעה היתה קשה, כנראה שעולם הנפגע לא ישכח, אך יחד עם זאת הכאב עם הזמן יתעמעם ובתנאי שיסלח לפוגע.

מכאן עולה נקודה נוספת מהסיפור: החשיבות של הסליחה דווקה לנפגע! כל עוד הנפגע לא סולח לפוגע הוא יחשיך לכאוב את הפגיעה ולסחוב אותה איתו לאורך הרבה מאוד זמן ושנים!
אדם שמבין זאת, יעשה כל שביכולתו לסלוח לפוגע אפילו בלי שהפוגע ביקש סליחה או תיקן את דרכו - כי הסליחה חשובה לנפגע הרבה הרבה יותר מאשר לפוגע - וכך יוכל להמשיך הלאה בחייו ביתר קלות ולאט לאט הזיכרון והפגיעה יתעמעמו.
נפגע יקר, אל תניח לפוגע להשיך ולפגוע בך יום יום, סלח לו ואתה תרוויח!

תודה על המסר החשוב והתגובות!
+1 #6 RE: כמה שוקלת מילה?Guest 2009-09-15 08:24
יפה מאוד!! :-)

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן