העם הנבחר, עם הנצח. | דוד הוד

• הדפסה
• דואל

עם ישראל, העם הנבחר. שרד במשך אלפי שנים, למרות אלפי גזרות. כל כך הרבה רצו בהשמדתו. עמים שלמים ואמפריות ענק קרסו ונעלמו, הם נשארו רק בתור פרק בספרי הסטוריה. כמה שזה עצוב לגביהם, זה מתמיה לגבינו איך אנו נשארנו עם אחד. עם אחד שחלקו שנמצא בארץ דואג לפזורה בארצות הברית, בארגנטינה, ובכל מקום, והנמצאים שם, דואגים ליהודים אחרים.

      מסופר על אציל רוסי, שזמן קצר לאחר המצאת הרכבת, החליט לנסוע בה נסיעת בכורה. לא היה לו כל מושג על סידורי הנסיעה ברכבת, הוא לא טרח לברר. הוא פשוט לבש את בגדיו היפים ביותר, ויצא אל תחנת הרכבת לקנות כרטיס נסיעה. מוכר הכרטיסים ראה שעומד לפניו אציל עשיר, ולכן מכר לו כרטיס לנסיעה במחלקה הראשונה. האציל, שלא היה בקי בכללים, עלה על הקרון הראשון שהזדמן לפניו. היה זה קרון של המחלקה השלישית דווקא, וכל נוסעיו היו איכרים פשוטים, נושאים חבילות רבות. בקרון היו עופות מקרקרים, ילדים צורחים ומהומה גדולה. האציל נדחק והתיישב על ספסל צר, והסיק, שנסיעה ברכבת איננה חוויה נעימה כלל ועיקר.

      אחרי נסיעה ממושכת, ראה האציל שכל הנוסעים בקרון מכינים את כרטיסיהם לביקורת. הוא לא הבין דבר אחד – מדוע הכרטיסים של שאר הנוסעים כחולים, והכרטיס שלו ירוק? הוא שאל את אחד הנוסעים האחרים מה פשר הדבר, והשכן, שתפש "עם מי יש לו עסק", החליט להתבדח מעט על חשבונו של האציל התמים. האיכר קרץ לחבריו האיכרים, שלא אהדו את האצילים, ואמר לאציל ברצינות רבה: "הכרטיס שלך ירוק, כי לא שילמת מספיק על הנסיעה, הנה, תכף יכנס המבקר לקרון, והוא עלול להשליך אותך מהרכבת." איכר אחר הציע לאציל להסתתר מתחת לספסל עד שהמבקר יעבור לקרון אחר. האציל המבוהל הודה לו, ואכן דחק את עצמו אל מתחת לאחד הספסלים, בגדיו המפוארים התלכלכו, ופניו הוסתרו על ידי נעליו של האיכר. המבקר נכנס לתא ובדק את כרטיסי הנוסעים וכשעמד לעבור לתא הבא, רמז לו אחד האיכרים שמתחת לספסל מסתתר נוסע נוסף. המבקר משך את האציל מתחת לספסל והחל לגעור בו. האציל המסכן לא ידע כיצד להציל את עצמו, הוא רק הראה למבקר את הכרטיס הירוק שלו. הבין המבקר את מה שהתרחש ואמר לאציל: "שוטה שכמוך, עם כרטיס זה יכולת לנסוע במחלקה הראשונה בשיא הנוחות, אבל לא טרחת לברר מה פשר הכרטיס הירוק שבידך, ולכן – לא רק שלא נסעת במחלקה הראשונה, אלא אפילו במחלקה השלישית היית צריך לשבת מתחת לספסל."

      אנו בני העם היהודי קבלנו כרטיס במחלקה הראשונה של החיים, והנצח נצחים, אם רק נפנה זמן מסדר יומנו, ונקדיש ללמוד את אורחותיו של עמנו המפואר. כדי להבין את חשיבותנו צריכים אנו לפרוץ את מעגל השגרה של החיים,  עבודה, אוכל, טלויזיה, שבזה אנו נשארים בעצם כחלק מהעמים. בצורה כזאת אין הבדל בינינו לעוד ג'אן שנולד באירופה, עובד כל חייו, ולבסוף מטייל מסביב לעולם, ונפטר. אנו, אכן שונים. לימוד תורת ישראל, הוא הדבר שהבדיל אותנו מעמים אחרים, זה הדבר שנתן לנו טעם בהווית היום שלנו, זה לימוד שקישר אותנו אל הנצח נצחים שלנו. עצוב לראות כל כך הרבה יהודים ובפרט צעירים המאמצים תרבויות ואורחות חיים של עמים אחרים בלי לדעת דבר על מורשתם המפוארת. בלי לדעת ע"כ שעם ישראל עד לפני לא הרבה זמן, כששמר על יהדותו, היה תמיד הסמל לחברה תקינה באותה ארץ בה היה, ללא פשע ואלימות