מה בין קרח ועדתו להלל ושמאי? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

פרק אבות ה, י"ז:

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו".

על משנה זו יש להציג מספר שאלות:

א. מדוע באמת מחלוקת שאינה לשם שמים – לא יכולה להתקיים?

ב. מפני מה הביאה המשנה דוגמא דווקא ממחלוקת קרח?

ג. מה היא מחלוקת 'קרח ועדתו', הלא קורח לא נחלק עם עדתו אלא עם משה רבנו, וצריך היה לומר: מחלוקת קרח ומשה?

הרב כרמל מציין כי היו פרשנים שציינו שאין לכנות מחלוקת זו "מחלוקת קרח ומשה" כיון שמשה לא היה שותף למחלוקת אלא נגרר אליה בעל כורחו ועשה הכול כדי להפסיקה. טענה זו, אומר הרב, קשה מאוד כיוון שסוף סוף משה בהחלט נטל חלק פעיל במחלוקת ואף יזם תגובה חריפה שלא נצטווה עליה. כמו כן עצם העיסוק בפרשיה הוא זה שנותן למחלוקת קיום לדורות.

לרב פרו' עזרא ציון מלמד זצ"ל, יש פירוש אחר. הוא אומר כי הביטוי "מחלוקת" הוא "מחלקה" כמו "סיעה".

ומכאן מחלוקת קרח ועדתו, כלומר המחלקה, הסיעה של קרח ועדתו. מול המחלקה של בית שמא ובית הלל שהתאגדו לדון ולהתדיין מתוך רצון להגיע אל חקר האמת, כבוד הדדי, ובמלים אחרות לשם שמים.

ישנם שני פסוקים שמהם ניתן להביא ראייה לגישה מקורית זו:

"וְלִבְנֵי אַהֲרֹן מַחְלְקוֹתָם בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר:...וַיִּמָּצְאוּ בְנֵי אֶלְעָזָר רַבִּים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מִן בְּנֵי אִיתָמָר וַיַּחְלְקוּם לִבְנֵי אֶלְעָזָר רָאשִׁים לְבֵית אָבוֹת שִׁשָּׁה עָשָׂר וְלִבְנֵי אִיתָמָר לְבֵית אֲבוֹתָם שְׁמוֹנָה"(דברי הימים א כ"ד א-ד).

"הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף" (שם כ"ז ט, עיין שם גם י-טו).

בפסוקים אלו, כפי שכל אחד עשוי להיווכח, משמעותה של המילה מחלוקת היא - מחלקה.

אומרת המשנה, כי כאשר אנשים מתאגדים בסיעה רק כדי לחרחר ריב, להזיק, להתקוטט – המחלקה שלהם, הסיעה שלהם לא תתקיים. כלומר אין הכוונה לגוף המחלוקת אלא לאותה התאגדות פסולה.

וראה בגמרא מסכת חגיגה מה שדרש ר' אלעזר בן עזריה על הפסוק "דברי חכמים כדרבנות וכמסמרות נטועים בעלי אסֻפות נתנו מרועה אחד" (קוהלת יב, יא):

"בעלי אסופות" - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין.

שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם "נתנו מרועה אחד" - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים, ברוך הוא, דכתיב: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה" (שמות כ, א).

אף אתה עשה אוזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.

ההתדיינות, ואפילו המחלוקת התלמודית הינה דבר מבורך שכן 'כולם נתנו מרועה אחד, כמו שמדגישה הגמרא, יש כאן מחלקה, סיעה שלמה שחותרת אל אידיאל אחד.

זו היא מחלוקת מבורכת, וסופה כמו שמדגישה המשנה – להתקיים.