לדעת לוותר | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

מספרת הגמרא:

גוי הגיע לפני הלל הזקן וביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת. אמר לו הלל: דעלך סאני לחברך לא תעביד, זוהי כל התורה כולה, ואידך פירושא היא, זיל גמור.

אם נתרגם את הסיפור לשפת ימינו הרי שהוא ישמע כך. גוי הגיע לרב מכובד, גדול הדור, והוא אומר לו משפט שכמעט לא ניתן לפרש אותו אלא כזלזול: למד אותי את כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. והלל לא מתרגז. הוא עונה לגוי בשלווה: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. שאר התורה היא רק פירושים לכלל הזה, לך ולמד אותה.

התורה כידוע רחבה מיני ים. ישנם 24 כתבי קודש עמוקים ורחבים, מלבדם ישנם מדרשים, תלמוד בבלי וירושלמי, ראשונים, רמב"ם, טור, ושולחן ערוך, ספרי פרשנויות ופסקי האחרונים, ואת כל זה מבקש הגוי ללמוד כשהוא עומד על רגל אחת? גם בזמנו של הלל שחלק מן הספרים שצויינו עדיין לא נכתבו, היתה התורה רחבה מכדי שניתן יהיה ללומדה במשך כל ימי חיי האדם.

מה היא אם כן תשובתו של הלל הזקן כי 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך', איך הכלל או המצווה – החשובה הזו מחד, אך הפרטנית מאידך -  כוללת את התורה כולה?

החזון איש מסביר כי בדבריו של הלל טמונה היתה אמת פסיכולוגית עמוקה מאד.

האדם עובר עבירות מאחר שהוא אינו מוכן 'לוותר' לקדוש ברוך הוא. ואדם לא מוותר לקדוש ברוך הוא, מאחר שהוא אינו מוכן לוותר לזולת.

בכל אדם קיימים יצרים, דחפים ורצונות.

תאווה, קנאה, כבוד, צרות עין, חמדנות, רכושנות וכו'. רק הדחפי הללו הם שגורמים לאדם לא לקיים את המצוות שבין אדם לחברו וממילא בין אדם למקום.

אדם לא נזהר בכבודו של חברו מאחר שהוא משוכנע שכבודו שלו עדיף. כך גם בעניין רכושו, משפחתו, ושאר ענייניו.

התחושה הזו מובילה אותו לזלזל גם במצוות שבינו לבין קונו.

הוא לא רואה צורך להיכנע ולדכא את יצריו ודחפיו המניעים אותו לעבור על המצווה והמוסר. בעיניו, הם חשובים יותר.

כאשר הלל הזקן אומר לגוי כי הוא יצליח להכניע את אותם יצרים, הרי שמובטח לו כי גם שאר התורה תתקיים על ידו בקלות, שכן הכנעת הלב והוויתור לזולת הם הבסיס לתורה כולה.