מה בין לוט לבין אברהם? הבדלים של 'מהות' | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

הכל שואלים, מציין הרב אזרחי ב'ברכת מרדכי', מה בין אברהם אבינו ללוט בן אחיו, הלא לכאורה בהכנסת אורחים של לוט מצאנו יותר מסירות נפש מאשר אצל אברהם?

ורגילים לתרץ כי אף על פי כן דברים הרבה מצאנו אצל אברהם שלא מצאנו אצל לוט. אברהם חיפש ותר אחר אורחים בשלישי למילתו, ולא מצאנו כן אצל לוט.

"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם ואקחה פת לחם וסעדו לבכם... ואל הבקר רץ אברהם... והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו... [בראשית יח, ד, ח] כל זה וכדומה לזה, לא מצאנו כן אצל לוט.

אמת היא, הכל נכון. אך נראה כי ההבדל אינו רק במעשים או בפרטים, אלא הבדלי מהות יש בין אברהם לבין לוט.

יש ויש. יש בעל מעשים, ויש בעל מהות.

המכוון העיקרי הוא שיבנה האדם את בנינו הנפשי, שיהא בנינו, מהות של תורה, מהות של מעשים.

לא די בכך שהאדם הוא בעל מעשים. המטרה היא שהמעשים יבנו אדם.

בפרשת בחוקותי נאמר: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוות תשמרו, ועשיתם אותם".

דרשו חז"ל: "ועשיתם אתם" - כאילו עשיתם עצמכם [ילק"ש בחקותי].

איזה 'כאילו' הוא זה? האם שבח הוא לאדם ש'יעשה את עצמו'? כלום מסוגל הוא לכך? ומה יש לו לאדם מכך כשאומרים לו 'כאילו' עשה את עצמו?

כשהמדובר הוא בעניני גשם, אין לו לאדם שום שייכות, לא לקנינו לא להצלחתו לא לשום עשייה, הכל מן השמים.

אבל כשהמדובר הוא בבנינו הרוחני - הכל בידי האדם בלבד.

זו היא חובתו של האדם כי יבנה את עצמו וזהו "כאילו עשיתם עצמכם" – כלומר כאילו יצרתם את עצמכם הרוחני – האידיאלי.

הבה וניקח דוגמא:

מצאנו בחז"ל במסכת ברכות: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו.

וברבינו יונה שערי תשובה שער א הרבה להסביר כי דרגות יש בכך. יש בושה, אבל יש דבר גדול הימנה – הכלימה, כפי שהסביר רבינו יונה שהכלימה היא השתנות זיו פניו וכדומה. זה קורה כשהבושה אופפת וחודרת אל כל פינה שבגוף ובנפש.

אך כל כך למה, מדוע הדבר כך? מדוע מוחלין לו על כל עוונותיו?

דווקא משום שהבושה היא הרגשה גופנית, דווקא משום כך, הדבר מראה כי נוצרה כאן מהות אחרת משום שכל ישותו גופנית ורוחנית כאחת, הכל מתקומם ומתרחק מן המצב המביש ההוא, וכשהבושה השיגה את מטרתה, באה אל פסגתה על ידי כלימה, הרי אז הלא 'אחר' הוא. הגיע אל מטרתו, ומוחלין לו על כל עוונותיו.

זהו "עשיתם עצמכם".

לוט עשה מעשים כבירים. גם כאלו שהיו גדולים אולי כשל דודו אברהם.

אבל הוא לחוד ומעשיו לחוד. לוט נשאר על עמדו גם אם מעשיו המריאו אל על.

אברהם המריא על גבי מעשיו, והשאיר את הכל - גם את הגדולים שבהם, גם את לוט, קטנים, הרחק הרחק למטה.