ההתחדשות - אבן הפינה של עם ישראל | עלון בית דוד

• הדפסה
• דואל

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: 

החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה: (שמות יב, א-ב)

כאן נצטוו בני ישראל במצוה הראשונה על אדמת מצרים: קידוש החודש. יש כאן מקום לתמיהה; מה היתה הנחיצות להקדים דוקא את המצוה הזאת, שלכאורה אין לה כל קשר עם יציאת מצרים, ולהעמידה בראש? בשעה שכולם היו עסוקים בהכנות לגאולה הממשמשת ובאה, והתכוננו לעשיית הפסח, האם זה הזמן להתעסק בענינים של אסטרונומיה, של קידוש החודש ?

מי שמציג שאלה בנוסח כזה, חסרה לו הבנה במהותה של מצות קידוש החודש. כי טועה מי שחושב, שקידוש החודש נועד לשמש כקביעת חשבון אסטרונומי; הדינים הקשורים עם קידוש החודש מהווים סתירה גלויה להנחה זו. 

נמנה אחדים מהם: "אשר תקראו אתם - אתם אפילו מוטעים, אתם אפילו מזידים". גם אם טעו בית דין, או הוטעו על ידי עדי שקר, וקידשו את החודש שלא בזמנו, מכל מקום אין הקידוש מתבטל. ולא זו בלבד, אלא "אפילו מזידים", אפילו אם ביודעים התעלמו בית דין מן המציאות, וקידשו את החודש מסיבות שלהם שלא בזמנו, מכל מקום הרי זה מקודש. ברור שבחשבון אסטרונומי אין כל הגיון "להכשיר" טעויות !

ההנחה ששיטה זו של "קידוש על פי הראיה" נועדה לשמש כתחליף לחשבון אסטרונומי, מביאה לידי גיחוך. חז"ל ידעו "את סוד העיבו", הם ידעו לקבוע את זמן המולד האמיתי על פי החשבון, ולא היו זקוקים כלל לעדים שראו את החודש כדי לדעת שעבר זמן המולד. ולא זו בלבד, אלא אם קרה שהיתה סתירה בין ראיית הלבנה לבין החשבון המדוייק, סירבו לקבל את העדים ! 

לשם מה, אם כן, רצתה התורה שנקדש את החודש על פי הראייה ?

יעדה האמיתי של מצות קידוש החודש נמצא בשטח הרוחני, המוסרי, ודוקא על רקע של עשרת המכות ניתן להבין אותה ביתר שאת; לשם כך הציבה התורה את המצוה כאן, במקום שהגיעה עקשנותו של פרעה לשיאה, ובפתחה של תקופת 

הלידה של עם ישראל .

כשאנחנו עוברים על עשרת המכות שהונחתו בזו אחר זו על המצרים, מתבוננים אנו בפליאה הולכת וגוברת בעקשונותו הבלתי מובנת של פרעה. נבצר מאתנו להבין, כיצד היה פרעה מוכה בעוורון, כיצד ראה פעם אחר פעם את ידו החזקה של הקב"ה, ולא נכנע. מה עלינו ללמוד מכאן? אדם השבוי בתפיסת עולם מסויימת, אדם הפועל על פי השקפה בנויה מראש שלא ניתנת לביקורת ושינוי, לא יזיזו אותו כל הרוחות שבעולם מדרכו. מי שראשו התאבן, אין לו סיכוי להשתנות .

עתה, כאשר החלה תקופה חדשה בתולדות עם ישראל, כשדמותו הרוחנית מתרקמת והולכת, היה צורך למנוע מראש שיווצר מצב כזה, היה צורך להציב בראש מערכת המצוות את המצוה שתבטיח את ההתחדשות הרוחנית התמידית . 

חידוש הירח מדי חודש בחדשו, משמש לנו כהזדמנות לקבוע מועד להתחדשות שלנו, לבחינה מחודשת של מצבנו הרוחני, ולהתכנסות והתייחדות עם הבורא. "מועד" הוא זמן קבוע; המועדים כולם אינם אלא זמנים קבועים מראש, 

המשמשים לנו כ"זמני פגישה" עם הקב"ה, זמנים בהם אנו מתחדשים ומרעננים את המטען הרוחני. כל המועדים קשורים לאירוע מסויים המשמש כעילה להתחדשות זו, בעוד שראש חודש אין לו עילה אחרת מאשר עצם הצורך בהתחדשות.

"החודש הזה - ל כ ם ! " - ראש חודש בא לסמל את צורך בעליה והתחדשות רוחנית בלתי פוסקת .

מובן מאד, אם כן, מדוע קביעתו של ראש חודש ניתנת לקביעה "שרירותית" על ידי בית דין, ללא התחשבות עם המולד האמיתי. מובן גם כן, מדוע זקוקים אנו לעדים שראואת החודש. דייני הסנהדרין המקדשים את החודש, לא באו 

לגלות את החשבון האסטרונומי; הם באו להסמיך לחידוש הלבנה בבריאה את חידוש האדם עצמו, הם באו להכריז על ראש החודש שלנו, כשהמולד אינו משמש אלא כתזכורת חיצונית; ועל זה נאמר: "אם אין אני לי - מי לי "?

ע"פ רש"ר הירש