ולא תונו איש את עמיתו | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

באזהרה זו מורה התורה להיזהר גם מציעור החבר, ומשמעותה של המצווה היא 'אל תצערו איש את עמיתו".

כאשר היה קורא את הפסוק הזה הדרשן הצדיק רבי יעקב גלינסקי ז"ל היה מספר את סיפור ספרו של ראש ישיבת קמניץ רבי ברוך דוב ליבוביץ – ברכת שמואל. וכך היה המעשה.

באחד הימים קורא הרב ליבוביץ ראש הישיבה לאחד מתלמידיו ומבקש ממנו לשלוח מכתב לרבי יונה קרפילוב הלומד בישיבת מיר. מיה היה רבי יונה קרפילוב? רבי יונה נחשב היה ל'בחיר עולם הישיבות' באותם ימים. גאון מופלא, ששמעו ודברי תורתו התפרסמו בכל עולם התורה. מרבי יונה לא נותר מאומה מלבד ספר בשם 'יונת אלם' אותו הוציא אחיו לאחר השואה, מאחר שרבי יונה נשרף על ידי הנאצים וכל תורתו אבדה.

רבי יונה למד אצל רבי ברוך ליבוביץ בקמניץ, ומאוחר יותר נסע לישיבת מיר שם למד עם חבירו המפורסם רבי אריה ליב מאלין.

הרב ליבוביץ ידע כי אין כמו תלמידו זה לערוך את ספריו, שכן הרב ליבוביץ נשא את דבריו בשפת האידיש המדוברת, ושיעוריו היו עמוקים מאד, ולא כל אדם מסוגל היה להגדיר את דקות חידושיו ולהציגם באור נכון. היתה זו אמנות, שאחריות גדולה בצידה, שכן כיום נלמדים דבריו של הרב ליבוביץ בכל עולם הישיבות.

מכל מקום הרב ליבוביץ ביקש מן התלמיד לשלוח את המכתב, ולמחרת ניגש אליו ושאלו האם כתב את המכתב.

התלמיד ענה שהוא אכן כתב את המכתב אך מחמת טרדותיו לא הספיק עדיין לשלחו בדואר.

'טוב מאד' אמר ראש הישיבה, 'גנוז את המכתב ואל תשלח אותו'.

מדוע? תמה התלמיד

ענה ראש הישיבה: אכן אין כמו רבי יונה לערוך את השיעורים. אך תלמידי הישיבה שיראו אותו עורך את שיעורי ראש הישיבה יפגעו ויגידו לעצמם – האם אין מי מתלמידי הישיבה שיכול לערוך בעצמו את הישיבה עד שדרוש היה להזמין תלמיד לשעבר מישיבת מיר?

ועל כך נאמר: "ולא תונו איש את עמיתו".