אין אלטרנטיבה ללא שאת הראש | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

וידבר ה' אל משה וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם וגו' [במדבר א].

א"ר פנחס בר אידי: מה כתיב בראש הספר שאו את ראש כל עדת בני ישראל? רומם את ראש גדל את ראש לא נאמר, אלא שאו את ראש, כאדם האומר לקוסטינר סב רישיה דפלן, כך נתן רמז למה שאו את ראש, שאם יזכו יעלו לגדולה, כמו שנאמר בבראשית "ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך", אם לא יזכו - ימותו כולם כמו שנאמר "ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ" [במדבר רבה].  

הדבר פלא, תמה הרב אזרחי, מה מקום יש במעמד מיוחד ומרומם זה להזכיר או אפילו רק לרמוז ל'ישא פרעה את ראשך מעליך', לשם מה זה חשוב?

הלא ודאי כי המצופה הוא לשאת, לרומם, להגביה, מדוע איפוא יש לאמר את ה'שאו את ראש' כשברקע קורץ ה'ישאו את ראשך מעליך'?

ללמדך, כי לא מדובר כאן אודות ספירה בעלמא. את מנין האנשים אפשר היה לדעת גם ללא הספירה הזאת.

את מנינם של הבן חודש ומעלה של הלויים, בלאו הכי ידעו, שהרי נאמר שהיה משה הולך ועומד לו על פתח אהליהם והשכינה מקרבת ואומר לו ה' תינוקים יש בבית הזה וכו', מדוע לא היה כן גם כלפי מניינם של כל ישראל?

משום שאין זאת ספירה בעלמא.

אלא התפקדות.

התייצבות.

ברור איפוא שכשההתייצבות היא לפני מלכו של עולם, היא צריכה להיערך במלא שיעור קומתו האיכותית של האדם.

כולו ללא שיור, עומד מתפקד ומתייצב לפני ריבונו של עולם. לאמור, הנה הנני כאן לפניך ריבונו של עולם. כולי. כולי לשירותך.

הנה כי כן עצם ההתייצבות היא היא נשיאות הראש. היא היא הרוממות.

זהו "שאו את ראש".

ולכן דווקא כאן הוא המקום להציב ברקע את 'ישא את ראשך של שר המשקים', לעומת 'ישא את ראשך מעליך' של שר האופים.

כדי שברגע מרומם זה לא תזוח הדעת לחשוב כי זכינו לו למעמד זה, אולי כפרס, אולי כהזדמנות חד פעמית.

לא.

אין זה לוקסוס. זו היא משימה תמידית מינימלית, לעמוד תמיד בהתייצבות ובהתפקדות לפני השם. כשם שנאמר בתהלים "שויתי השם לנגדי תמיד", כך לא פחות צריך לדעת להכיר ולבצע – "הנני לפניך בוראי תמיד".

ולמעשה, שני ההיגדים הללו אחד הם.

כי אין שויתי ה' לנגדי תמיד, ללא הנני לפניך בוראי תמיד.

רק המציב עצמו כל כולו מתפקד לפני בוראו, רק זה הוא אשר יוכל גם לומר שויתי השם לנגדי תמיד .

המשך הפסוק הוא – ''כי מימיני בל אמוט'', לאמור, ה'שויתי' איננו 'מעלה' למעלה מן הנדרש. זהו מינימום. שכן אם לא כן, ח"ו – 'אמוט'. רק אם ה'שויתי' יתקיים במלואו תמיד, רק אז – 'בל אמוט'.

אף כאן תוך כדי ה'שאו את ראש' יש לחזור עוד ועוד ולהחדיר את יסוד כל היסודות, כי האלטרנטיבה ל'נשא את ראש' במובן הנעלה של המילה כמרומם, נעלה, מתפקד ומתייצב, היא אך ה'ישא את ראשך מעליך' חלילה.

הלא כה אמר הכתוב, 'אורח חיים למעלה למשכיל, למען סור משאול מטה' [משלי טו].

וכך פירש הגאון:

אם אי אתה עולה מעלה מעלה, על כרחך אתה יורד מטה מטה.

אין תריס מפני המטה מטה - אלא למעלה למשכיל, ההעפלה אל הפסגות היא היא התריס מפני התהום.

אין אלטרנטיבה אלא זאת: "שאו את ראש".