'עושים חשבון' לבורא עולם... | דוד הוד

• הדפסה
• דואל

פרחי התרבות פורחים מידי יום ומיתמרים אל על. ארצנו הקטנטונת, עמוסה באירועי תרבות ומוספי הפנאי שבה, מלאים עד אפס מקום בידיעות, פרסומות וביקורות.

בין כל תרבות הפנאי, ברדיו ובאינטרנט, ישנן תכניות 'משונות'. מבינינו, מי שחצה את גיל השלושים, זוכר, שעד לפני חמש עשרה שנה, לא היה מצב לשדר חומרים כאלו.

דברים שהם אנטי תזה גמורה ליהדות ולבורא, אנטי תזה לעדינות הנפש הנדרשת על פי התורה, לעומת, גלישה אל ריגושי שיא מתאוות וגירויים, נחשבים היום כ'טיול לגיטימי שגרתי' בארץ ההנאות והריגושים.       

מעבר לכך ובלי קשר, יש את מצעדי הגאווה והקשת הססגוניות לצלילי הטראנס הגרמני החוצים את רחובות תל אביב ומידי פעם גם את ירושלים. סיכם זאת אחד ממשתתפי המצעד בירושלים למיקרופון של רשת ב' "יש גאווה בירושלים" .

הוגן והגיוני:  

פרשת השבוע 'פנחס' מספרת על מעשהו של נושא שם הפרשה, אשר לא פחד. הוא 'עשה חשבון לבורא עולם' בעקבות העברה החמורה שנעשתה ע"י 'זימרי' לפני גדולי ישראל ומשה רבנו. לא נתעכב פה על מעשהו, משום שאין מקיימים את ההלכה הזו כיום, כיוון שאין לנו 'סנהדרין' שופטת.

נתעכב פה על העיקרון, מתוכו פעל פנחס:

פנחס עשה חשבון: אם 'זמרי' שפעל ממניעי תאווה, לא התבייש להחציף פנים מול כל גדולי הדור ומול משה רבנו, אז למה אני, הפועל מתוך אהבה לבוראי, לא 'אתחצף' לקיים את המצווה ולהדוף אותו מביצוע זממו לפני כולם... (כמובן וכמבואר, זו הלכה שאין מקיימים אותה כיום)

זה גם החשבון שאנו צריכים לעשות כיום: אל מול מתירנות הדור, בו הריגושים מדברים אסורים ההופכים ללהיטים ולטיולים לגיטימיים בין פסגות החוויות שלנו, אם מצעדי גאווה, הינם טרנד אופנתי חדש... אזי, מתי 'שבא לנו' פתאום לשים כיפה באיזה יום, או לברך ברכת המזון לפני העובדים האחרים בעבודה, או ללכת לפעמים להרצאות תורניות בסביבתי, איננו צריכים להתבייש. אנו צריכים 'לעשות חשבון' הוגן והגיוני גם לגבי הדברים הרוחניים, ולא לחשוש להיות המשונים המובילים בהתנהגויות שהן שייכות לעמנו יותר מכל דבר אחר...

מעניין, אולי עוד תראו כמה ידידים שיעשו כמותכם, גם הם רצו, רק לא היה להם האומץ...