ידועים לשבטיכם | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

בפרשת השבוע נאמר: הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם

ומסביר רש"י, ידועים לשבטיכם – "שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירים בו, שאתם גידלתם אותו".

מקשה הרב גלינסקי זצ"ל, כיצד אמר משה רבינו שהוא לא יכיר את האנשים, הלא נאמר בחומש שמות "ואתה תחזה" – ופירש שם רש"י – תחזה ברוח הקודש שעליך, ורבנו בחיי הסביר שהכוונה בנבואה או בחכמת הפרצוף שהיתה למשה רבינו, ואם כן מדוע היה צריך משה רבינו את עזרת השבטים?

השיב הרב, כי התשובה טמונה בגוף דברי רש"י: "בא לפני מעוטף בטליתו".

הרבה פעמים אנשים מגיעים לפני רבנים, לפני אנשים חשובים כשהם 'עטופים' כלומר מסתירים את מומיהם הפנימיים.

הם נוטפים דבש, מדברים בעדינות, ונוהגים כצדיקים, עד שכל הרואה אותם מבקש רק לקרב אותם ולהתקרב אליהם. שכן מתחת לטלית, מתחת לבגד המכסה, כולם צדיקים. רק שכחושפים קצת מגלית את האדם האמיתי.

כך היה גם אצל יצחק אבינו עליו השלום שניחן ברוח הקודש ובכל זאת לא הבחין שעשיו הינו אדם שלילי. כיצד? עשיו הגיע לאביו 'בבגדי החמודות' כלומר הוא הסתיר את מהותו ועמד לפני אביו בשברון לב, ובנפש כנועה כצדיק אמיתי.

מי בכל זאת מכיר את האדם לפני ולפניים? הרב מסביר כי האשה של האדם מכירה את תוכו כפי שאין אדם בעולם המכיר זאת.

בהקשר לכך סיפר שפעם הגיע אל ה'בית ישראל' – האדמו"ר מגור, וביקש לברר אודות פלוני מחסידיו בעניין שידוך במשפחתו. שאל אותו האדמו"ר מה תרצה לדעת.

ענה הרב: אודות היראת שמים שלו.

השיב לו האדמו"ר: מנין לי לדעת?

אודות יראת השמים שלו יודעים רק שנים: הקדוש ברוך הוא ואשתו.