ארבעה מינים – כל היהודים! | דוד הוד

• הדפסה
• דואל

זה אך עתה, עברנו את יום כיפור – היום הקדוש ביותר בשנה.

כאשר בית המקדש היה בנוי, החלק העיקרי של יום כיפור היה, כניסת 'הכהן גדול' - היהודי הקדוש ביותר, לתפילה ב'קודש הקודשים' – המקום הקדוש ביותר בעולם.

הוא היה מתפלל על עם ישראל, על כולם. הכהן גדול היה מקריב 'קטורת' (תרכובת צמחים המייצרים ריח. אומרים חז"ל, בזמן שבית המקדש היה קיים והייתה מוקרבת בו הקטורת, לא היו מתבשמים בירושלים כולה בגלל ריח הקטורת המשכר..)

אחת מהחומרים שהקטורת הייתה מורכבת מהם, הוא ה'חלבנה'. חומר זה, ריחו רע. אכן, בתור 'שליח ציבור' של העם ובתור 'בא כוח' העם כולו, היה מקריב הוא גם חומר גרוע זה, כדי לתת ייצוג מול האלוקים, גם לכאלו הנחשבים 'גרועים במעשיהם'.

כן, אלוקינו אוהב אותנו 'קדושים וטהורים' 'רמים ונישאים' אך הוא איננו אוהב 'מתנשאים'. מחויבותנו לאחינו – חובתנו!

בחג סוכות, דבר נפלא זה - הדאגה אף לדלת העם, חוזרת, אך בגרסה אחרת.

תרכובת של עם מורכב

המצווה המרכזית של חג סוכות (מעבר לסוכה) היא 'נענוע ארבעת המינים'. אתרוג, לולב, הדס וערבה. אומרים חז"ל, ארבעת המינים, נמשלו לארבעה קבוצות בעמנו היקר: אתרוג – פרי עם טעם ועם ריח. לולב - (שפריו הוא התמר) הוא עם טעם אך ללא ריח. הדס – יש ריח אך אין טעם. ערבה – נטולת טעם וריח.

ישנם אנשים בעמנו, שמעשיהם טובים וגם הניחוח של האופן בו הם עושים את המעשים, הינו מעורר השתאות והתפעלות: הם לא נלחמים כדי שיגידו בתקשורת שהקרדיט על הפרויקט הוא שלהם. קבוצה זו מכונה 'צדיקים' הם אינם מצערים אנשים שונים, בדרך למימוש כוונותיו הטובות. הם פועלים לכבוד האלוקים ולכבוד ילדיו אהוביו. לא בשביל ספין וסנסציה. לא בשביל פופוליזם זול, ייצור כוח אלקטוראלי, וסחיטת דקות מסך \ דקות מיקרופון. בורא עולם שמח בהתאמצויותינו לכבודו ובהתאמצויותינו לרווחת ילדיו.

בקצה השני של הסקלה, ניצבים אנשים שמעשיהם נטולי טעם וריח. באמצע, ישנן עוד שתי קבוצות.

בחג סוכות, מצווה אותנו התורה, לנענע את ארבעת המינים – אגודים יחדיו, קשורים צמוד.

אכן כן: לבורא עולם יש תרכובת של עם מורכב, אך כולם ילדיו. ישנם גם אנשים שליליים, אבל מה, האם אבא ינטרל את בנו שסרח ויפקירו להתדרדרויות נטולות כל גבול? אומר בורא עולם:   'יעשו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו'. בחג סוכות, אנו נקשרים בחוזקה ומתאחדים בליבנו, עם כל אחינו. מתפללים אנו עליהם; פתח ליבם לרוגע ולשמחה, לשלווה המדהימה אותה מספקת האמונה, האמונה במנכ"ל אחד לתשלובת האירועים שאני חווה מבוקר ועד ערב, מרגע היוולדי, ועד רגע פטירתי. מנכ"ל אחד, עם מטרה אחת; טובתי האישית הנצחית.

יהודי פרודוקטיבי בניחוח פירותי

יש פה תיחכום אלוקי, ללמדנו לחנכנו: אל תסתכלו רק על עצמכם.

אכן כן, בנענוע ארבעת המינים אנו צריכים לומר לבוראנו, לכוון בליבנו: חטיבה אחת שלך - אנו למטה. איננו מוותרים על אף אחד, איננו מפקירים פצועים בשטח. נאמנים אנו לקוד האתי היהודי: לא – ידח – ממנו – נידח. בכוחך ובחמלתך, אנא, שמע קולנו וקולם, ברכם, טהרם, נשאם.

'ארבעת המינים שבלולב: שניים מהם עושים פירות ושניים מהם אינם עושים פירות. לומר לך, שהעושים פירות יהיו זקוקים (-קיומם גם יהיה תלוי באלו..) לאלו שאינן עושים, ושאינם עושים פירות, יהיו זקוקים לאלה שעושים פירות, ואין אדם יוצא בהם ידי חובתו (- נענוע ארבעת המינים איננו מזכה במצווה החשובה, אלא,) עד שיהיו באגודה אחת'. (מנחות כז.) גורלנו, תלוי גם בגורל היהודים הרחוקים מיהדותם.

גם הסוכה מוסיפה אחדות ושלום:

חיי ההישגיות בעולם, הינם תחרותיים; מי יפה יותר, מי מתלבש יפה יותר, מי 'הביא' רכב יוקרתי יותר, מי קודם לאחרונה יותר בעבודה ואצל מי המקלחת והשירותים מודרניים יותר.. מי מרהט יותר ביוקרתיות, ומי מאבזר יותר בבזבזנות.. ישיבת שבעה ימים בסוכה הבנויה באופן ארעי במסר לליבנו המבולבל – לא ולא, צא מהסרט הזה, תזרוק את התחפושת מהדלת, עבור לפאזה אחרת. צא מהדמיון, ואל תמשיך את כספך לשפוך לכיליון, את מרצך לאבדון. כאשר אין תחרותיות והישגיות, אז, בעיקר, מתפנים לעבוד על עולמות הנצח אליהם נעבור בקרוב עם ביאת המשיח...  ...ורק אז מגיעה אחדות בינינו!  

כאשר החיצוניות פחות מושקעת ונושא האבזור והשמירה עליו, פחות מטריד, רק אז יש יותר פנאי לעבוד על הנדל"ן הנצחי – על אבזור וריהוט ה'ש"י עולמות' שיישארו לנו לנצח.

כהן גדול לשבעה ימים

'ועל כן לא היה הכהן גדול רשאי לבוא ביום כיפור אל הקודש כי אם בענן הקטורת (ויקרא טז ב) כי בו מעורב החלבנה עם סממני הקטורת. לצרף כל פושעי ישראל ולעשותם אגודה אחת עם הטובים כדי שיכפרו אלו על אלו'. (-הספר 'כלי יקר') אנו, בשונה אך דומה לכהן הגדול, מניפים אל על גם את הערבה הרומזת לרשעי ישראל ומברכים עליה 'אשר קידשנו' ו'שהחיינו': אנא השם, פתח לבבות כולנו לעבדך: פתח ליבנו להוסיף עוד ועוד מצווה, פתח את ליבם להכיר אותך, להתענג על הקשר אתך, ולהיות מחוברים לאהבת האהבות שלא נס ליחה, אף בגיל זקנה.