לכל שירייך אני ציפור | לוי מגדיאל

• הדפסה
• דואל

נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'...
לבי ובשרי ירננו אל א'ל חי...

גם ציפור מצאה בית, ודרור קן לה...
אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך, ה' א'לוקי...

אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה...
[תהילים מזמור פ"ד]

מסביר הגאון המלבי"ם זצ"ל:
המשורר מדמה את עצמו לבן-הלויים אשר היה מן המשוררים ומנעימי הזמר בחצרות ה'. והלוי עומד רחוק מארצו בגלות הלב, ובגלות המקום וכלתה נפשו והשתוקקה רוחו של הלוי אסיר התקוה והציפיה והערגה לשוב על כנו לשורר שיר ה' בהיכלו...

ועל כך הוא אומר: מה ידידות משכנותיך ה' צבקות... הלא נפשי כה מתגעגעת וחולת אהבה לעבודת ה' עד שלא רק 'נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'...' אלא גם 'לבי ובשרי ירננו לא'ל חי... ', כלומר אפילו שפתי וגופי משתוקקים ונכספים לשירתם בחצר בית ה'... כי בשירת שיר ה' והרינון על הקרבנות השתתפו והצטרפו לב-הבשר ושפתותיו מתוך רגש עמוק אל א'ל חי שהוא מקור חייו, ביחד עם נפשו הרוחניית המשתוקק אל ה' בהדרת קודש...

גם ציפור מצאה בית...
במליצת השירה הזאת יצייר המשורר ברוחו כאילו הציפור והדרור המנעימים קולותיהם, כאילו שהם לויים שעומדים על הדוכן ומנעימים זמירות לקונם, וכאילו האפרוחים שהיו עולים על המזבח לרצון, הם כאילו האפרוחים של הציפור המצפצף ומשורר... וכאילו הצפור העלה את אפרוחיו לקרבן לה' על המזבח, והציפור עצמה היא הלוי המשורר על הקרבן...

וכאילו יאמר במליצתו בן הלוי כי הציפור הזו מה טוב חלקה ומה נעים גורלה, כי הציפור כבר מצאה בית, והדרור מצאה לה קן... זו הציפור אשר שמה ושתה את האפרוחים שלה על המזבח... מה רב אושרה שיש לה בית וקן לרנן בו על עבודתה לה'...

אולם אני הלוי, הגולה והנודד, אני כצפור בודדת על גג – חסרת-בית ומקום לשכון בו... כי על נהרות בבל, ישבנו גם בכינו, ועל ערבות תלינו כינורותינו...

אני אומר לעצמי, כי אם הציפור שהיא ממין החי כ''כ מאושרת לעבוד את עבודת ה' על משמרתה, מה רבו כיסופיי ליום שבו אני אהיה ג''כ 'אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה...' ולא רק בקן ציפור, אלא בבית ה' ממש ובהיכלי תפארתו כאשר אזכה לשיר תהילות ה' חסדיו וגבורתו בעת העבודה לפניו...

והלוי המשורר, משבח הוא ומפאר את המצפים לישועה המתפללים בכל לבם על בנין בית המקדש וצמיחת קרן-בית-דוד. הם המצטערים על כבוד ה' וכבוד המקדש, הם אלו שיזכו לראות בישועת ה' הקרובה בימינו...

כתב ה'פלא יועץ':
העיקר צריך להיות עינו במר תבכה ולבו נשבר ונדכה, ויאנח בשברון מתנים על צער השמים... ויצייר בעצמו כאילו אמו חגורת שק, לובשת שחורים ומתעטפת שחורים... צועקת מרה קול ברמה, מנהמת כיונה: קלני מראשי, קלני מזרועי, בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי... וכזאת וכזאת יתן החי אל לבו דברים הממררים את הלב, וישפוך את נפשו בקול יללה, אולי יזכה ויראה בנחמת ציון ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו...

מה מאד חשוב בימים אלו של חודש מנחם-אב להרבות בשפיכת שיח מזמורי תהילים ותחינות, מתוך כוונה רבה, ומרגש עמוק של בקשה והפצרה ותחנונים מלפני בורא העולם ויוצרו שיאמר די לכל צרותינו הרוחניות והגשמיות, וישלח לנו מהר מהר את משיחו, משיח צדקנו הולך תמים, ויבשרנו בשורות טובות וניחומים.

באיחולי בשורות טובות וישועות ונחמות בבנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.