פרשתנו פותחת בפסוק: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם".
רש"י מבאר: אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה.
"ואם לא תשמעו לי" - להיות עמלים בתורה ולדעת מדרש חכמים. "ולא תעשו" - משלא תלמדו לא תעשו. "ואם בחוקותי תמאסו" - מואס באחרים העושים. "ואם את משפטי תגעל נפשכם" - שונא החכמים. "לבלתי עשות" - מונע את האחרים מלעשות. "את כל מצותי" - כופר שלא ציוויתים. "להפרכם את בריתי" - כופר בעיקר.
מהיכן ידע רש"י שכוונת הפסוק ללימוד התורה שבעל פה - מדרשי החכמים.
עוד מתרצים שב"שולחן ערוך הרב", מוכיח מהגמרא שמצוות "ולימדתם אותם את בניכם" הכוונה גם לתורה שבעל פה, מכיוון שהתורה אומרת שהלימוד הוא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, והרי בדרך תוך כדי הליכה אינו יכול ללמוד מהספר אלא רק בעל פה.
נתחזק כולנו בלימוד התורה. תמיד נזכור "אשרי מי שעמלו בתורה - עושה נחת רוח ליוצרו"
