חז"ל מתארים בגמרא (סוטה יא:) את מסירות נפשם של הנשים במצרים, להמשיך לקיים את עם ישראל. בזמן שהגברים היו מותשים משעבוד מצרים, הנשים לקחו אחריות גם על הגברים, חכמינו גם מתארים את עזרת ה' לאמהות, "בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בן שפתים..."
ומעניין שבלשון הגמרא, הפניה אל הגברים היא דוקא בלשון נקבה, אולי כדי לומר שהם דוקא היו המין החלש בתקופה זו, והנשים לעומתם היו המובילות, היוזמות והמעודדות.
האם אנו יכולים לראות גם בפסוקי הפרשה רמזים לגדלותן של הנשים במצרים?
ראשית אם נתבונן בסיפור המיילדות, נוכל לראות את חכמת הנשים הנפלאה הבאה ביחד עם יראת ה'.
הפסוק מתאר "ותיראנה המיילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינ את הילדים"(שמות א,יז), מעבר ליראת ה', מעבר למסירות נפש לא לשמוע בקול פרעה גם אם המחיר שתשלמנה יהיה יקר, הן מתגלות בחכמתן. הן הצליחו לטעת בלב פרעה שהן מתכוננות לבצע את זממו, שאם לא כן בודאי היה מחליפם באחרות שיעשו דברו, כיראות את ה' היה קל להן לומר לו: דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, או בלשון עממית תקפוץ לנו, ואז צפוי שהיה מכלה בהם את זעמו, ומטפל בילדי ישראל בדרך אחרת.
אבל להראות פני פוקר לפרעה, לשדר לו הסכמה לתוכנית ובפועל לבטלה מכל וכול , זו חכמה מיוחדת. אפילו לאחר שהן מזומנות לחקירת המוחבראת במרתפי החקירות המיוחדים, הן שומרות על האיפוק, וממשיכות במשחק הכפול.
בסיפור נוסף בפרשתנו, בספור משה בתיבה גם נקל להבחין בחכמת הנשים המיוחדת:
בעקבות גזרת פרעה להמית את התינוקות הזכרים, עמד עמרם וגירש את אשתו, אמר בלבו מה הטעם ללדת ילדים אשר סופם להיזרק ליאור, מכיוון שהוא היה מנהיג הדור, הלכו בעקבותיו רבים מישראל, וגרשו את נשותיהם.
מרים שהייתה הבת הבכורה במשפחה באה בטענה לאביה, גזרתך יותר חמורה מגזרת פרעה, פרעה גזר רק על הזכרים ואתה גוזר גם על הנקבות שלא יוולדו , בעקבות תוכחת מרים, הלך עמרם והחזיר את יוכבד גרושתו. עוד מובא שמרים הייתה מתנבאת "עתידה אימי שתלד בן שיושיע את ישראל"(מגילה יד), לאחר לידת משה עמד אביה ונשקה על ראשה, אבל כאשר הטילוהו ליאור עמדה אמה וטפחה לה על ראשה, אמרה לה ביתי היכן נבואתך (שמו"ר מח,ד)
והנה מרים בת השש עומדת מרחוק לדעה מה יעשה לו, והנורא מכל מתרחש ממש מול עיניה, לא סתם שוטר, שעוד אפשר אולי לשחד אותו ולבטל את הרעה, אלה בתו של פרעה המלך בכבודה ובעצמה מגלה את התינוק, בטח עוד רגע והתינוק ייזרק למים. ילדה רגילה אולי היתה רצה אל אמה הביתה בבכי קורע לבבות. אולי נאלמת דום במקום.
ואילו מרים לא מחכה שבת פרעה תספיק להחליט מה לעשות עם הילד, מיד נגשה אליה בהצעה שנועדה ל"הוביל" את החלטתה של בת פרעה. איזו חכמה זו לומר "האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות", אני רואה שאת רוצה לאמץ את הילד הזה, אז אולי אני יכולה לעזור לך למצוא מינקת לתינוק?
פלאי פלאים!איזו תושייה! איזה בטחון עצמי לעמוד מול נסיכה מצרית ועוד להציע לה אישה מינקת, לעזור לה להפר את גזרת אביה?, וכאשר היא מקבלת אור ירוק מבת פרעה, הולכת מרים לאימה, אימה תקשיבי טוב, בת פרעה מצאה ביאור איזה תינוק מילדי העברים, מונח בתוך תיבת גומא, הוא נראה ממש כמו התינוק שלנו, אני עכשיו מחפשת לה מינקת בשבילו, תנאי שכר טובים מוצעים עבור המלאכה, אולי את רוצה להניק לה את הילד? ו... את כמובן לא האמא שלו זה חייב להיות ברור לך.
כך גדל בבית פרעה מושיעם של ישראל, למד את כל גינוני המלכות וגם הכיר את משפחתו הביולוגית.
"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים"(סוטה יא).
